ת"א 55748-11-17

תקציר

מדובר בסכסוך על הסכם הלוואה בין התובעת, אשר הלוותה לנתבעת 1.5 מיליון ₪, והצדדים חלוקים ביניהם על תנאי פירעון ההלוואה. המחלוקת העובדתית העיקרית היא האם התובע הודיע לנתבע בכתב על בחירתו בשיטת הפירעון כנדרש בהסכם. בית המשפט פסק לטובת התובעת, והגיע למסקנה כי הודעה בכתב נמסרה במסגרת הזמן המוסכמת. בנוסף, פירש בית המשפט את הסכם ההלוואה וסעיפיו השונים הנוגעים לפירעון. נקבע כי הפרויקט בגינו התקבלה ההלוואה לא התממש, כלומר לנתבעת לא הייתה הצדקה לאי פירעון ההלוואה. עם זאת, בית המשפט החליט כי מאחר שהפרויקט נכשל, הנתבעת אינה חייבת לשלם מיליון ₪ נוספים כמפורט בהסכם, שכן סכום זה צמוד לסיומו המוצלח של הפרויקט. בית המשפט הורה לנתבעת לפרוע את סכום ההלוואה הראשוני בסך 1.5 מיליון ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית סטטוטורית ממועד הפירעון. הנתבע נדרש גם לכסות את הוצאותיו המשפטיות של התובע, לרבות שכר טרחת עורך דין. פסק דין זה מחייב, ועל הנתבע לעמוד בתנאי ההחזר המפורטים בפסק הדין, או לשאת בתוצאות אפשריות של אי עמידה.