עת"מ 37247-05-12

תקציר

השופט דחה את העתירות נגד אישור תכנית התנחלות בכפר טמרה, מכמה סיבות. ראשית, טענת המדינה כי אישור השרים לתוכנית פסול בשל מידע מטעה שהוצג לשר לא התקבלה. השופט קבע כי המדינה לא התנהלה כראוי לאורך כל ההליך, ולא הציגה כל ראיה התומכת בטענתה. נהפוך הוא, הוועדה המקומית והמשיבים הציגו ראיות המצביעות על כך שהמדינה ונציגי השר היו מעורבים ומעודכנים בכל שלב של הליך התכנון. לפיכך, אישור השרים נותר בתוקף. שנית, השופט נתן משקל רב לשיהוי המשמעותי בהגשת העתירות, שהגיע לכדי חוסר תום לב, להיעדר גורמים רלוונטיים ולהימנעותם של העותרים מגילוי עובדות מהותיות. קביעות אלה, לצד פוטנציאל הפגיעה במשיבים ששינו את מצבם בהסתמך על התכנית, הביאו את השופט למסקנה כי יש לדחות את העתירות מטעמי צדק והגינות. שלישית, גם אם נמצא כי אישור השרים אינו תקף, טען השופט כי אין בכך כדי להביא בהכרח לביטול התכנית או היתרי הבנייה שניתנו מכוחו. תחת זאת, יש להחיל את דוקטרינת הבטלות היחסית, תוך בחינת מכלול הנסיבות. השופט מצא כי שניים מתוך ארבעת ההיתרים צריכים להישאר בתוקף על בסיס הדוקטרינה, שכן לבעלי ההיתרים נגרמו הוצאות משמעותיות בתום לב. עם זאת, יש לבטל את שני ההיתרים הנותרים, משום שהמחזיקים לא פעלו בתום לב. לבסוף הורה השופט על חלוקה שווה של הוצאות ושכר טרחת עורכי דין בין העותרים לבין המדינה, לצד התשלום לוועדה המקומית והייצוג המשפטי של המשיבים.