חדל"פ 66575-01-23

תקציר

בית המשפט דחה את הערעור על תביעת החוב, וקבע כי טענות המערערת חסרות שחר. השופטת ציינה כי שני הערעורים שהגיש הפרט כללו טענות פרוצדורליות דומות, והטענות בערעור השני נדחו בעבר ואין צורך לחזור עליהן. השופט העדיף לבחון את הטענות לגופן ולא לדחות אותן מטעמים פרוצדורליים. הסוגיות המרכזיות היו האם סעיף בהסכם מהווה הודאה מחייבת בסכום החוב, והאם יש תקבולים שיש לקזז כנגד החוב. השופט קבע כי ההסכם, שלא הייתה עליו חתימת הנושה, אינו תקף, ולכן גם ההודאה בו פסולה ולא יכולה לשמש ראיה. יתר על כן, השופט ציין כי הודאות בתיקי חדלות פירעון דורשות גישה ספקנית ואינן צריכות להיות הגורם הקובע היחיד בחישוב החוב. השופט בחן את חישוב החוב ומצא כי הנאמן לא לקח בחשבון את חיובי הריבית וההצמדה, ואף השמיט חלק מהתקבולים. עם זאת, מכיוון שהנושה לא ערער על מחדל זה, השופט לא יכול היה להורות על הגדלת סכום החוב. עם זאת, השופט הצביע על טעויות אריתמטיות בחישובי הנאמן שהיטיבו עם הפרט, ולכן סכום החוב הסופי יישאר ללא שינוי. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, והמזכירות הונחה לסגור את התיק.