בג"צ 11/17

תקציר

העתירה מתייחסת להחלטת ועדת ההתנגדויות לענייני שומות של רשות מקרקעי ישראל בנוגע לחכירת נכס בגבעת זאב על ידי העותרת. העותרים חלקו על האגרה שהם נדרשו לשלם לרשות מקרקעי ישראל, בטענה שהיא מבוססת על הערכת יתר של שווי הנכס. התקיים שימוע, שלאחריו החליטה הוועדה לעיין במסמכים נוספים בתוך 30 יום, אך הדבר לא יצא לפועל. בסופו של דבר החליטה הוועדה כי שווי הקרקע גבוה מההערכה הראשונית, דבר שלא נמסר לעותר עד מאוחר הרבה יותר. העותרים ביקשו דיון חוזר פעמיים ונדחתה בשתי הפעמים, מה שהוביל אותם להגיש עתירה לביטול החלטת הוועדה. עם זאת, בית המשפט מצא כי מאחר והסכסוך הוא ממוני באופיו ומבוסס על יחסים חוזיים, יש לדון בו בבית משפט אזרחי, ולא באמצעות עתירה במשפט מנהלי. משכך, העתירה נדחתה, והעותר הופנה לבקש סעד בבית משפט אזרחי, אם יחפוץ בכך, שם ניתן יהיה לטפל גם בעניין במלואו. הוחלט כי אין סיבה שמי מהצדדים יישא בהוצאות.