ע"א 10182/07

תקציר

הערר מתייחס לזכאותם של המערערים לפיצויים מהוועדה המקומית לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, בשל אישור תכנית שפגעה בהם לכאורה. המערערים כוללים את אלונית בניה ופיתוח בע"מ, שחתמה על הסכם פיתוח עם מינהל מקרקעי ישראל, ורוכשי יחידות דיור בפרויקט שאלונית תכננה לבנות. תכנית המעלה את גובה המבנים באזור הסמוך לקרקע שלגביה נחתם הסכם הפיתוח נכנסה לתוקף בשנת 2000, ופגעה לכאורה במערערים בכך שחסמה את שדה הראייה. הוועדה המקומית דחתה את תביעות המערערים לפיצויים, והתיק הובא בפני ועדת הערר המחוזית, שהפנתה את הצדדים לבית משפט מוסמך כדי שיקבע האם מעמדם של המערערים מאפשר להם לתבוע פיצויים. בית המשפט המחוזי קבע כי לאלונית זכות חלשה יחסית ולכן דחה את בקשת הפתיחה שלהם. ועדת הערר מחויבת להכריע בסוגיה המקדמית האם המערערים זכאים לתבוע פיצויים וכל קביעה הייתה יכולה להיות נתונה לביקורת שיפוטית. היה מקום להגביל את החלטת בית המשפט לשאלה עקרונית זו, אך הוא גם הכריע בשאלה האם המערערים זכאים לפיצוי בנסיבות הספציפיות, שאינן בגדר סמכותו. באופן עקרוני, גם לבעל הסכם פיתוח עלול להיפגע שיש לשלם בגינו פיצויים, וזה כולל את מי שחתם איתו על הסכמים לפני שהתכנית הפוגעת נכנסה לתוקף. השאלה הקונקרטית האם המערערים זכאים לפיצוי במקרה זה צריכה להיבחן על ידי ועדת הערר על סמך חוות דעת שמאות, שלא הוצגו בפני בית המשפט המחוזי.