עפמ"ק 29251-01-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף בעברית, המבוסס אך ורק על הנתונים שסופקו בפסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים ובחידושים: **ניתוח משפטי: עפמ"ק 29251-01-25, מדינת ישראל נ' אכרם זוהרי שווקי** **מבוא** פסק דין זה דן בערעור שהוגש על ידי מדינת ישראל נגד החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים, אשר עיכבה את ביצוע צו הריסה שניתן נגד המשיב, אכרם זוהרי שווקי, עד ליום 1.4.2025. הערעור מתמקד בשאלה האם היה מקום לעכב את ביצוע צו ההריסה, בהתחשב בעובדה שמדובר במבנה שנבנה באופן בלתי חוקי, וכי הליך הרישוי התכנוני נתקל בקשיים. **רקע עובדתי** 1. **הליכים קודמים:** נגד המשיב הוגש כתב אישום בגין בניית מבנה בשטח 132 מ"ר בשכונת סילוואן. ביום 4.3.1996 נגזר דינו, וניתן צו הריסה שביצועו נדחה מעת לעת, החל מיום 31.12.1997, בשל קידום תכנית לשכונה. האורכה האחרונה שניתנה למשיב הייתה עד ליום 4.6.2024. 2. **דחיית בקשה קודמת:** בקשה נוספת שהוגשה לאחר מכן נדחתה ביום 7.11.2024, בשל היעדר תכנית מתאר תקפה. נקבע כי המשיב לא הוכיח את הפעולות הנדרשות להשלמת ההליך התכנוני. 3. **בקשה לעיון מחדש וטענות חדשות:** בעקבות הדחייה, הוגשה בקשה לעיון מחדש. נטען כי תושבי השכונה מקדמים תכנית, וכי המערערת העלתה טענה חדשה לפיה המקרקעין מוקנים לאפוטרופוס על נכסי נפקדים. טענה זו נטענה כחסרת בסיס, שכן האפוטרופוס אינו טוען כך. פניות לאפוטרופוס לא נענו, והמערערת החליטה לגנוז את התכנית. 4. **עתירה לבג"ץ:** עקב היעדר תגובת האפוטרופוס, הוגשה ביום 18.11.2024 עתירה לבג"ץ, הדורשת מהאפוטרופוס להתייחס למעמדו ביחס לקרקעות בשכונה. עיכוב הליכי התכנון נובע כעת מהמתנה להחלטה בעניין זה. 5. **החלטת בית המשפט קמא (מושא הערעור):** ביום 5.1.2025, קיבל בית המשפט לעניינים מקומיים את בקשת המשיב לעיכוב ביצוע צו ההריסה עד ליום 1.4.2025. ההחלטה התבססה על העובדה שהליכי התכנון מעוכבים ושהתכנית נגנזה בשל הנחת המערערת (או פקיד ההסדר) בדבר בעלות האפוטרופוס על נכסי נפקדים. בית המשפט קמא קבע כי אין להטיל מכשול קנייני מיוזמת המערערת מבלי לאפשר בירור תוקפו מול הגורם המוסמך (האפוטרופוס), במיוחד כאשר קיים עיכוב לא מוסבר בתשובתו של האפוטרופוס, המוביל להמתנה להחלטת בג"ץ. **טענות המערערת (מדינת ישראל)** * בית המשפט קמא טעה בהחלטתו להאריך את מועד ביצוע צו ההריסה. * היה מקום לדחות את הבקשה על הסף בשל אי עמידה בתקנות. * אין לתת סעד למי שעושה דין לעצמו, וכי מדובר בהפרת חוק בוטה הנמשכת שנים. * גם לגופו של עניין, הבקשה אינה מגלה טעם טוב למתן אורכה. * קושי בקידום הליך תכנוני אינו מצדיק עיכוב ביצוע צו הריסה. * לא היה מקום להסתמך על ההחלטה שניתנה בעפמ"ק 74826-12-24, שכן היא ניתנה לעיכוב ביצוע זמני בנסיבות מיוחדות. **החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופטת פרידמן-פלדמן)** בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, תוך שהוא מאמץ את עיקרי החלטת בית המשפט קמא. **עקרונות משפטיים ונימוקים להחלטה:** 1. **מטרת צו הריסה ודחייתו:** ככלל, מבנים בלתי חוקיים נועדו להיהרס. עם זאת, חוק התכנון והבנייה מאפשר, במקרים מסוימים, להכשיר מבנים כאלה על ידי דחיית ביצוע צווי הריסה, במיוחד כאשר מדובר בבנייה ישנה (שאינה חלה עליה מגבלת השנתיים של תיקון 116 לחוק). דחייה כזו עשויה להתאפשר גם כאשר לא ניתן לקבל היתר בטווח הקצר, אך ישנו קידום משמעותי בהליכים תכנוניים, כגון אישור תכנית בניין עיר (תב"ע) או קבלת היתר בנייה בתהליך שאינו בהכרח קצר. 2. **השפעת עמדת המדינה על הליכי התכנון:** הדגש המרכזי בהחלטה זו הוא על **אחריותה של המדינה** לעיכובים בהליכי התכנון. בית המשפט המחוזי קבע כי במקרה זה, המדינה היא זו שמעכבת את ההליכים, הן באמצעות העלאת הטענה בדבר בעלות האפוטרופוס על נכסי נפקדים, והן באמצעות גניזת התכנית, לכאורה, בשל היעדר תגובת האפוטרופוס. 3. **התמודדות עם "אבן נגף" קניינית:** בית המשפט קמא, והמחוזי מאמץ את עמדתו, קבע כי אין זה צודק שהמדינה תיצור "אבן נגף" קניינית, גם אם לשיטתה מוצדקת, על דרך ההליך התכנוני, ובמקביל תסרב להמתין לבירור תוקפה של אותה "אבן נגף" מול הגורם המוסמך. הדבר נכון במיוחד כאשר האפוטרופוס עצמו אינו משיב, והדברים מובילים להגשת עתירה לבג"ץ. 4. **הקשר הסיבתי בין העתירה לבג"ץ לבין הליכי העבירה:** בית המשפט מצא קשר ישיר בין העתירה לבג"ץ, הדנה במעמדו של האפוטרופוס, לבין ההליכים בתיק העבירה. גניזת התכנית בשל היעדר תגובה של האפוטרופוס, מצדיקה, לדעת בית המשפט, עיכוב ביצוע כדי לקבל את תגובתו. 5. **"דין נפרד" לבנייה ישנה:** בית המשפט מדגיש כי במקרה זה מדובר בבנייה ישנה, שתיקון 116 לחוק אינו חל עליה. מצב זה שונה מצווי הריסה שעליהם חל התיקון, שם ללא תכנית מאפשרת, אין סיכוי ממשי לקבלת היתר בטווח הזמן הקבוע בחוק, ולכן אין עילה לדחיית הביצוע. 6. **היקף הארכה:** ההחלטה לעכב את ביצוע הצו עד 1.4.2025 התבססה על הצורך להמתין לבירור עניין האפוטרופוס. בית המשפט מבהיר כי אין באמור כדי להביע עמדה לגבי מתן ארכות נוספות לאחר קבלת תשובת האפוטרופוס וסיום ההליכים בבג"ץ. **חידושים משפטיים והשלכות:** * **בחינה מהותית של תפקיד המדינה בעיכובים תכנוניים:** פסק הדין מדגיש כי בית המשפט אינו מקבל באופן אוטומטי טענות בדבר היעדר התקדמות תכנונית, כאשר המדינה עצמה (או גופים הקשורים אליה, כמו האפוטרופוס) תורמים לעיכובים אלה. הדבר מהווה חיזוק לעקרון כי אין להעניש את האזרח על עיכובים שאינם באחריותו הישירה. * **סנקציות על "הליכי סרק" של הרשות:** כאשר הרשות מעלה טענות קנייניות ספקטיביות, שאינן זוכות לגיבוי מהגורם המוסמך, ואף גורמות לגניזת תכניות, בית המשפט מוכן לשקול עיכוב ביצוע של צווי הריסה, על מנת לאפשר בירור אמיתי של הטענות, ובמידה מסוימת, להפעיל לחץ על הרשות לפעול באחריות. * **גמישות בפרשנות "היתר בהישג יד":** הפסיקה ממשיכה לפרש את הדרישה ל"היתר בהישג יד" באופן גמיש, ולאו דווקא כהיתר ממשי. כאשר ישנו תהליך תכנוני משמעותי, וקיימת כוונה רצינית להכשיר את הבנייה, ניתן לראות בכך עילה לדחיית ביצוע צו הריסה, גם אם היתר סופי אינו באופק המיידי. * **תלויות הליכים:** פסק הדין מדגים כיצד הליכים משפטיים שונים (צו הריסה, עתירה לבג"ץ) יכולים להיות קשורים זה לזה, וכי בית המשפט הדן בצו הריסה עשוי להתחשב בהתפתחויות בהליכים תלויים, כאשר יש להם השפעה ישירה על יכולת ההכשרה של המבנה. **מסקנה:** בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המדינה ואישר את החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים לעכב את ביצוע צו ההריסה. ההחלטה מבוססת על העיקרון כי אין להעניש את המשיב על עיכובים בהליכי תכנון שמקורם, בין היתר, בעמדות ובפעולות של המדינה עצמה, ובמיוחד כאשר קיים הליך תכנוני תקוע הממתין להבהרות קנייניות מול האפוטרופוס על נכסי נפקדים, שהוביל אף להגשת עתירה לבג"ץ. הדבר מדגיש את החשיבות של הוגנות, אחריות הרשות, ובחינת מכלול הנסיבות, גם בטיפול בבנייה בלתי חוקית.