בש"פ 2444/92

תקציר

גזר הדין המדובר הוא תוצאה של ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב להאריך את מעצרו של נאשם עד תום משפטו. המערער, יחד עם שניים נוספים, מואשם בשורה של סעיפים, לרבות סחיטה, כליאת שווא, סרסרות ואונס. הטענות העיקריות שהועלו על ידי בא כוח המערער היו כי הראיות שיוחסו למערער אינן מספיקות כדי להצדיק מעצר וכי המשטרה לא פעלה לפי נוהל תקין בעת גביית העדויות מהמתלוננת ומנערות אחרות, שכן הן הוקלטו בעברית ולא ברוסית, השפה בה דיברו המשיבים. ההצהרות נחתמו מבלי שהמשיבים יכלו להבין את תוכנם. השופטת, בדחותה את הערעור, הכירה בליקויים בהליך גביית ההודעות במשטרה, אך לא הרחיקה לכת ודחתה אותם על הסף, וציינה כי אין סיבה להניח חוסר נאמנות מצד המתרגמים. השופטת הדגישה גם את חומרת האישומים נגד המערער, ובפרט אונס, שהצביעו על מסוכנותו הפוטנציאלית למתלוננת ועל הצורך במעצרו כדי להבטיח את ביטחונה. יתר על כן, השופט הבחין בין נסיבותיו של המערער לאלה של שותפיו להגנה, שזכו לשחרור, תוך ציון האופי האלים של פשעיו הנטענים והסיכון לשיבוש הליכי משפט. בסופו של דבר נדחה הערעור וצו המעצר הראשוני אושר.