ת"א 50414-05-17

תקציר

התובע, מתווך נדל"ן, תבע את הנתבעים על דמי תיווך בקשר עם עסקת נדל"ן. התובע טען כי תיווך בין המוכרים - הנתבעים אסרף ובן חמו - לבין הקונה, סיסו, והיה זכאי לדמי תיווך בסך 200,000 ₪. הנתבעים טענו כי מעולם לא נחתם הסכם כתוב לשירותי תיווך, כנדרש בחוק, וכי התובע לא היה הצד היעיל בעסקה. בית המשפט פסק לטובת התובע. בית המשפט קבע כי למרות שלא נחתם הסכם בכתב, הראיות מלמדות כי אסרף הסכים בעל פה לשלם לתובע דמי תיווך בסך 200-220 אלף שקל, ובן חמו התחייב במפורש לכבד כל הסכם שעשה אסרף עם התובע. באשר לדרישה כי התובע יהיה הצד היעיל, מצא בית המשפט כי הנתבעים פעלו בחוסר תום לב בכך שהסתירו מהתובע את העסקה ומנעו ממנו להשתתף במו"מ להתחמקות מתשלום דמי תיווך. בית המשפט הדגיש את חשיבות היושר וההגינות בהתנהלות עסקית וקבע כי התנהלות הנתבעים נופלת בגדרם של אותם מקרים חריגים המצדיקים התגברות על הדרישה הבסיסית לחוזה תיווך בכתב. אסרף ובן חמו חויבו לשלם לתובע ביחד ולחוד סך של 234 אלף שקל, כולל דמי תיווך, מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית. כמו כן חויבו לשלם לתובע את אגרת בית המשפט ושכר טרחת עורך דין.