ת"א 1119/00

תקציר

התביעה בבית המשפט מתנגדת לחברת אדורים בנין ושירותים בע"מ (התובעת) ולבנק המזרחי המאוחד בע"מ (הנתבעת). התובעת, חברה העוסקת בגיוס ובינה, פתחה חשבון בנק אצל הנתבעת בחודש יוני 1994 והייתה לקוחה שלה במשך כשבעים יום. במהלך תקופה זו, מזכירת החברה מעילה בכספים מהחשבון באמצעות שיקים מזויפים. התובעת האשימה את הבנק בכך שלא מילא את חובתו לשמור על כספי החברה ודרשה החזר כספי המעילה, שהסתכמו בכ-700 אלף שקל, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה. בית המשפט פסק לטובת הנתבעת, בקובעו כי למרות שהבנק מחויב לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי להגן על כספי לקוחותיו, התובע לא הביא ראיות מספיקות לרשלנות מצד הבנק. השופט התייחס לפסיקה קודמת, Barclays Bank v. S. Frost et al., שקבעה כי מצופה מהבנקים לפעול באופן סביר ומיידי בכיבוד צ'קים, ודי בבדיקה ויזואלית של שיקים אלא אם כן קיימים נתונים חשודים. במקרה זה, השופט מצא כי הבנק פעל באופן סביר ולא היה מודע לפעילות חשודה כלשהי. כמו כן, הדגישה השופטת את רשלנות התובע בגילוי המעילה ובתגובה לה. המנהל לא הסביר מדוע לא הבחין בסכומים הניכרים החסרים בכספי החברה, והתובע לא התנגד לאף אחת ממשיכות החשבון שתועדו בדוחות השוטפים ששלח הבנק. השופט ציין גם את השיהוי של התובע בהגשת התביעה, שעלול היה לפגוע בזיכרונם של עובדי הבנק ובבהירות האירועים. בסיכומו של דבר, בית המשפט מצא את הבנק לא אחראי למעילה וקבע כי רשלנותו הפושעת של התובע תרמה באופן משמעותי להפסד. לפיכך נדחתה התביעה, והתובע חויב לפצות את הנתבעת בגין הוצאותיה המשפטיות ושכ"ט עורכי הדין בסך 25,000 ₪.