ת"א 42701-09-22

תקציר

השוכר שכר מהמשכיר שטח משרדים בקומה הרביעית למשך שנה, אך לא שילם את דמי השכירות במועד, מה שהוביל את המשכיר לבטל את ההסכם ולבקש פינוי. השוכר טען כי המשכיר הטעה אותו בנוגע לארנונה שיצטרך לשלם, דבר שהכביד עליו כלכלית. עם זאת, בית המשפט מצא כי השוכר הפר את הסכם השכירות מלכתחילה בכך שלא שילם דמי שכירות במועד ולא סיפק ביטחון. למרות שבעל הבית נתן לו ארכות, השוכר לא עמד בתנאים ולא פינה את המקום בזמן. בית המשפט הגיע למסקנה כי קשייו הכלכליים של השוכר אינם קשורים לארנונה וכי המשכיר הסכים לעשות כברת דרך ארוכה כדי לקלוט אותו. נפסק כי השוכר הפר את החוזה מן היסוד וכי למשכיר עומדת הזכות לבטל את ההסכם ולדרוש פיצויים. השוכר חויב לשלם למשכיר 69,242 שקל, הכוללים דמי שכירות ופיצוי יומי מוסכם, בתוך 30 יום, והוצאות בסך 8,000 שקל. פסק הדין העדיף את המשכיר, אך טענת השוכר על כך שהמשכיר קיבל 3,000 שקל במזומן הוכרה ותבוא לידי ביטוי בסכום ההוצאה.