בש"פ 6526/14

תקציר

פסק הדין הנדון קשור לבחינת תנאי השחרור של מערער ששמו לא פורסם. המערער ביקש לבחון מחדש את תנאי שחרורו, אך השופט קבע כי לא חלו שינויים מהותיים בנסיבות או שהוצגו עובדות חדשות המצדיקות הקלה בתנאים. הטיעון העיקרי שהעלה המערער התמקד בזמן שחלף מאז התקבלה ההחלטה הראשונית – כחצי שנה. בעוד השופטים הכירו בכך שחלף זמן ניכר, הם הדגישו כי יש לפרש את המונח "חלוף הזמן" באופן גמיש בכל מקרה לגופו. במקרה הספציפי הזה קבעה השופטת כי תנאי השחרור הנוכחיים, המאפשרים למערער "חלונות יציאה" של שמונה שעות במהלך השבוע וארבע שעות בימי שישי, אינם פוגעים בו באופן בלתי סביר. עוד ציינה השופטת כי אופי האישומים נגד המערער אינו מצביע על סכנה לציבור, והמערער עמד בתנאים שנקבעו. זאת ועוד, השופטת ציינה כי המשיב (יש להניח שהתביעה או המדינה) נענה בהסכמתו לבקשותיו של המערער, לרבות התרת נסיעתו לחו"ל. בסופו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי חלוף הזמן אינו מצדיק שינוי בהגבלות ודחה את הערעור, אך גם הציע כי ניתן יהיה להצדיק בקשה נוספת לעיון חוזר לאחר השלמת עדויות עדי המדינה בנובמבר 2014.