רע"א 11019/08

תקציר

בהחלטה בעניין בקשת הדחייה אישר בית המשפט את קביעתו הקודמת של בית משפט קמא, והדגיש כי לא נפלה טעות שיפוטית באימוץ החלטת הביניים של השופטת אזר, אשר לא קבעה פעולה קבועה של בית המשפט. המשיב טען למעשה נגד הדחייה, והדגיש כי בית משפט קמא דחה כראוי את "בקשת הסל" של המבקשים כניסיון פסול לעקוף הליכים על ידי ערעור על פסק דין קודם ללא סיבה ראויה. בית המשפט התייחס לתלונתם של המבקשים על כך שלא כל טענותיהם נשקלו וקבע כי אין צורך שבית המשפט יבחן כל נקודה אם אין לה משקל מהותי. בהדגישו את שיקול הדעת השיפוטי הסביר, ציין בית המשפט כי רק טענות משמעותיות מצדיקות דיון מפורט. באשר לערעור השיפוטי, כאשר המבקשים הציעו להעביר את התביעה לבתי המשפט של הרשות הפלסטינית או לשיטת פתרון חלופית בשל כשירות שיפוטית והשלכות פוליטיות, ערך בית המשפט ניתוח מקיף של הקשרים המשפטיים הרלוונטיים. היא הגיעה למסקנה כי בית המשפט הישראלי היה המקום הראוי מאחר שהאירוע והמשיב היו בתוך ישראל, והדין הישראלי היה ישים יותר. החלטות בית המשפט בעניין עילת התביעה וברירת הדין היו מבוססות מבחינה משפטית ולא חייבו התערבות, ובכך דחה את הבקשה ופסק למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ₪. פסק דין זה ניתן רשמית ב-16 באפריל 2009.