רע"א 1380/24

תקציר

במקרה זה, בית המשפט הפעיל את סמכותו לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018, לדון בערעור כאילו ניתנה רשות, ובסופו של דבר קיבל את הערעור בחלקו. ההחלטה התמקדה בשני שיקולים עיקריים: סיכויי התביעה ומאזן הנוחות. בית המשפט אישר את הערכתו של בית משפט קמא את סיכויי התביעה, אך בחן מקרוב את מאזן הנוחות. בית משפט קמא העדיף תחילה את הרוכשים, מחשש שייגרם להם נזק בלתי הפיך אם עסקת המכר תתקדם מבלי להבטיח את האינטרסים שלהם. עם זאת, בית המשפט מצא כי חשש זה אינו ישים לזכויות שהוחלפו בין דלויה לתבור, שכן תבור היה צד להליך, והבטיח שכל עסקה תתיישב עם פסק הדין הסופי. צו המניעה הזמני הותאם, אפוא, תוך שמירה על מגבלות רק על הזכויות שדלויה ותבור התחייבו למכור לרוכשים, אך מאפשר את השלמת עסקת דלויה-תבור תוך הסתייגות כי תבור אינה יכולה להיפטר מהזכויות השנויות במחלוקת של 25% עד להכרעה בתיק. בית המשפט דחה את הטענות כי העסקה עלולה לפגוע ברוכשים בתמחור, שכן דלויה ותבור יכלו לשתף פעולה ללא קשר לעסקאות רשמיות. ההחלטה צמצמה את צו המניעה של בית משפט קמא, שהתיר את העסקה הפנימית בין דלויה לתבור תוך הגנה על זכויותיהם החוזיות של הרוכשים. לפיכך התקבל הערעור באופן חלקי, והמשיבים חויבו בהוצאות המשפט של דלויה ותבור, בסך 7,000 ₪.