תא"ח 24113-04-11

תקציר

עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל, הגישה תביעת פינוי נגד מר משה צורדקר. התביעה מתייחסת לדירת שלושה חדרים שהושכרה להוריו המנוחים של מר צורדקר בשנת 1988. לאחר מות אמו בשנת 2010 ביקש עמידר ממר צורדקר לפנות את הדירה, שכן הוא לא הוכר כ"דייר ממשיך" – מעמד שהיה מזכה אותו להמשיך להתגורר בדירה. מר צורדקר טען כי הוא מתגורר בדירה משנת 2001 ולכן עמד בדרישות להכרה כדייר ממשיך. עמידר, לעומת זאת, הסתמך על דו"חות ביקור שנתיים שמהם עולה כי אמו של מר צורדקר התגוררה לבדה בדירה. יתר על כן, מר צורדקר לא הגיש בקשה למעמד של דייר ממשיך ואף סירב לחתום על בקשה לכך, מחשש שיפונה מהדירה. בית המשפט בחן האם מר צורדקר אכן התגורר בדירה מספר השנים הנדרש והאם יש להעניק לו מעמד של דייר ממשיך למרות שהסתיר את מגוריו מעמידר. השופט הגיע למסקנה שמר זורדקר התגורר בדירה במשך ארבע שנים שקדמו למותה של אמו. עם זאת, מר זורדקר ואמו הסתירו עובדה זו מעמידר כדי לקבל הטבות כספיות, כולל שכר דירה מופחת וגישה למטפל. השופט פסק לטובת עמידר, וקיבל את טענת החברה כי מתן אפשרות למר צורדקר ליהנות מהצהרותיו הכוזבות נוגד את עקרון תום הלב ותקנת הציבור. לפיכך חויב מר צורדקר לפנות את הדירה ולשלם לעמידר הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.