ע"פ 3249/05

תקציר

התיק נסוב סביב צו הריסה מנהלי שהוצא כנגד תוספת בנייה שבנה המערער, כאשר בסופו של דבר דחה בית המשפט לעניינים מקומיים את בקשת המערער לבטל או לעכב את ההריסה. בית המשפט מצא כי למערערת לא היה מעמד חוקי בנכס, שהושכר על ידי גורם אחר מעיריית פתח תקווה, וכי גם השוכר, שלא הייתה לו זכות בשכירות משנה, הסכים להריסה. צוין כי המערערת ביצעה את הבנייה ללא היתר וביקשה סעד שיפוטי לאחר שיהוי מיותר. בית המשפט המחוזי אישר החלטה זו, תוך שהוא מדגיש כי הסכם ההריסה קיבל אישור שיפוטי וציין כי המערערת יכולה לקבל בחזרה כל השקעה מהדייר. בתגובה לערר טען בא כוח המערערת לעמידה לפי חוק התכנון והבניה בשל אחריות פלילית פוטנציאלית וטען להפליה ולטעויות פרוצדורליות. המשיב השיב מנגד וקבע כי המערער הוא למעשה מסיג גבול שאין לו זכות חוקית לערער על ההריסה. בהחלטה הסופית נקבע כי צווי הריסה מנהליים מונעים את עיכוב האכיפה המשפטית והמערער אינו נחשב "נפגע" על פי הדין הרלוונטי. בית המשפט הדגיש את חשיבות התמיכה במאמצי הרשות נגד בנייה בלתי חוקית, חרף טענות המערער בדבר אפליה והגינות פרוצדורלית. משכך, נותר למערער לתבוע פיצוי מהשוכר, כאשר בית המשפט העניק חלון ביצוע של 30 יום להריסה, ובכך אישר מחדש את החלטת הערכאות הנמוכות יותר. ניתן ביום 17.4.2005.