ת"א 16050-11-21

תקציר

התובעת האשימה את הנתבע בפגיעה בפרטיותה ובגרימת מצוקה נפשית באמצעות שלושה פרסומים. הפרסומים המדוברים היו: סרטון של התובעת ובעלה לשעבר במהלך חג, שצולם ללא הסכמתה; תמונות של התובעת בבגד ים חושפני, שנשלחו לקבוצת וואטסאפ הכוללת את הנתבעת; ודפים מהסכם הפרידה של התובעת עם בעלה, אותם שיתף הנתבע עם בית המשפט. הנתבעת טענה כי יש לדחות את טענות התובעת משום שלא התרחשה פגיעה בפרטיות, ולחילופין כי הפרסומים מוגנים על פי החוק. השופטת קבעה כי הפרסום השלישי - שיתוף בהסכם ההפרדה - אמנם פגע בפרטיותו של התובע, אך כל שלושת הפרסומים חוסים תחת סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, המתיר פרסומים שנאמרו במהלך דיון על ידי בעל דין. זאת ועוד, היו לנתבעת סיבות אישיות לגיטימיות לעשות את הפרסומים, שנעשו בתום לב, ובכך להעניק הגנה נוספת לפי סעיף 18(2)(ג) לחוק הגנת הפרטיות. לפיכך, דחתה השופטת את תביעת התובע במלואה והורתה לתובע לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 50,000 ₪, בנימוק שהתביעה נראית כמשקל נגד לתביעת הנתבע נגד התובע בתיק נפרד.