ת"א 28187-03-11

תקציר

התיק נסוב סביב השאלה האם נכרת הסכם כדין בין התובעים לבין הנתבע בדבר מינויים של התובעים כסוכני הנתבעת לקידום, מכירה ושיווק של שירותי הנתבעת ללקוחות פוטנציאליים. התובעים טענו כי הסכם מיום 5.2.08, שכותרתו "תנאי מינוי הסוכן", מהווה את ההסכם כולו ומזכה אותם לקבל עמלה מהנתבעת. עם זאת, הנתבעת טענה כי תנאי המינוי והתנאים הכלליים יחד יצרו את ההסכם. השופט פסק לטובת הנתבע וקבע כי שני המסמכים מהווים הסכם אחד שלם. בנוסף, קבעה השופטת כי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות להוכחת קיומם של היסודות הנדרשים להסכם מחייב מבחינה משפטית, קרי שיקול דעת, ודאות ודרישות פרוצדורליות. גם טענת התובעים כי ההסכם נכרת בעל פה או בהתנהלות נדחתה, שכן היא הועלתה בשלב מאוחר מדי של ההליך וחסרת שחר. יתר על כן, מאחר שלא נקבע הסכם תקף, קבעה השופטת כי הבקשה לסעדים חשבונאיים התיישנה. למרות פסק הדין, השופט בחר שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים. תביעת התובעים נדחתה, ושני הצדדים היו אחראים להוצאותיהם.