ת"פ 19356-10-19

תקציר

הדיון נסוב סביב הרשעתו של נאשם בעבירות אלימות במשפחה. הנאשם הודה במעשים אך ביקש לבטל את ההרשעה, בעוד התביעה טענה כי ההרשעה עומדת בעינה, תוך ציון חומרת עבירות האלימות במשפחה. בית המשפט הכיר בכלל להרשיע עבריינים כאלה, אך במקרה הספציפי הזה נעתר לבקשת הנאשם. פסק הדין התבסס על מספר גורמים. ראשית, בית המשפט מצא קשר בין העבירות לבין מצבו הרפואי והנפשי של הנאשם באותה עת, דבר שאושר בדיעבד. שנית, העבירות, אף שהן חמורות, היו מינוריות יחסית בספקטרום עבירות התקיפה ולא כללו פגיעה גופנית ממושכת או חמורה. שלישית, ההליך המשפטי שימש זרז לטיפול ולצמיחתו האישית של הנאשם, וביטול ההרשעה יחזק לטובה את שיקומו. בנוסף, בית המשפט שקל את ההשפעה הפוטנציאלית של ההרשעה על מעמדו של הנאשם בקהילתו ועל סיכוייו להתקבל בעתיד. באיזון בין גורמים אלה, החליט בית המשפט כי החריג מצדיק חריגה מהכלל, וביטל את ההרשעה, והטיל במקומה היקף רחב יותר של שעות מבחן, צו שירות לציבור, צו מבחן והתחייבות כספית. ההחלטה מחזקת את התפיסה כי עבירות אלימות במשפחה הן חמורות, אך מכירה בכך שנסיבות חריגות יכולות להצדיק הקלות, במיוחד כאשר השיקום והאינטרס הציבורי מתיישבים זה עם זה.