ע"א 3541/98

תקציר

במקרה שלפנינו, דחה בית המשפט המחוזי את ערעורה של המערערת, בקובעו כי הם חתמו ביודעין וביודעין על חוזה פיתוח עם המשיב ללא מחאה, ובכך ויתר למעשה על כל זכות תביעה מטעמים חוזיים. בית המשפט מצא כי המערערת ידעה את מעמדם של הדיירים וויתרה על תביעותיהם בדבר פינוי, כפי שעולה ממעשיהם ומהצהרותיהם במכרז. חרף מודעותה של המערערת למצג השווא, לא אושרו טענות תרמית או מצג שווא משום שלא הייתה הסתמכות על מצגים שגויים בעת כריתת החוזה הסופי. הטענות בדבר מצג שווא לא ביססו בסיס לפיצוי, שכן המערערת ויתרה במפורש על זכויות אלה. בית המשפט גם קבע כי אין תשתית עובדתית להוכיח כי פינוי אופציות הדייר אינו אפשרי, ובכך דחה את התביעה לפיצוי בגין הרווח הצפוי. הובהר כי כל פיצוי שייפסק כפוף לתנאים כמו מימוש מוצלח של פינויים ואופציות חכירה, שלא אותגרו כראוי או הוכחו אחרת על ידי המערערת. פסק הדין הדגיש כי כל יחסי גומלין בין מימוש אופציות חכירה לבין ביצוע פינויים במגרש מס' 4 נחשבים לחלק מ"עסקת חבילה" במסגרת החוזית, תוך ביטול רעיונות של ביטול חלקי של התחייבויות חוזיות. הערעור נדחה, ואישר את החלטת בית משפט קמא ללא צו להוצאות.