ע"א 5001/16

תקציר

המערערת הגישה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיב, בטענה כי האחרון השתמש בטבלאות תמותה מיושנות לצורך חישוב פרמיות ביטוח חיים, ובכך גבה פרמיות גבוהות יותר שלא כדין. בית המשפט המחוזי מרכז לוד דחה את הבקשה בחלקה, וקיבל את טענת המשיב כי שתיים מתוך שלוש העילות עליהן התבססה הבקשה התיישנו מחמת התיישנות. כתוצאה מכך, קבוצת התובעים המיוצגים הוגבלה לאלה שרכשו פוליסות ביטוח חיים לאחר 5.8.97. המערער ערער על פסק דין חלקי זה, אך בהמשך משך את ערעורו. בהמשך דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לאישור על הסף. לאחר מכן הגיש המערער את הערעור הנוכחי, אותו ביקש המשיב לדחות בנימוק כי: (1) המערער כבר קיבל פסק דין על פסק הדין החלקי וערעורו הנוכחי נדחה; (2) הודעת הערעור לא עלתה בקנה אחד עם הדרישות הפרוצדורליות. בית המשפט קבע כי פסק הדין החלקי על תקופת ההתיישנות מהווה קביעה סופית של זכותו של המערער להגיש תביעות מסוימות ולכן מהווה פסק דין חלקי. מאחר שהמערער כבר ערער על החלטה זו ומשך את ערעורו, לא יכול היה לערער עליה שוב. עם זאת, ההחלטה לדחות את הבקשה לאישור במלואה הייתה סוגיה נפרדת והערעור עליה היה קביל. בית המשפט הורה למערערת לתקן את הודעת הערעור כך שתובהר כי היא כוונה רק נגד ההחלטה המלאה בבקשה לאישור, ולא נגד פסק הדין החלקי. בקשת המשיב לדחיית הערעור על הסף נדחתה, ושני הצדדים הונחו לשאת בהוצאותיהם.