בש"פ 948/16

תקציר

פסק הדין מתווה את זכותו של הנאשם במשפט פלילי לעיין בחומרי חקירה כפי שמובטח בסעיף 74 של CPC, שהוא היבט מכריע של הליך הוגן. זכות זו מבטיחה לנאשם את האמצעים להגן על עצמו ותורמת להוגנות ולתקינות ההליך המשפטי. אמנם אין מדובר בזכות מוחלטת, אך הגדרת חומרי חקירה חורגת מעבר לעניין הטכני ונקבעת על פי תוכנו, טיבו והרלוונטיות של המידע לכתב האישום. הסוגיה המרכזית היא האם רישומים שנאספו על ידי התביעה במהלך ראיונות עדים שנערכו לפני הגשת כתב אישום או לאחריו, צריכים להיות זמינים לעיון הנאשם. בית המשפט מכיר ברישומים אלה כמסמכים פנימיים ולא כחומרי חקירה. לפיכך, הם אינם זכאים אוטומטית לגילוי, אלא אם כן הם מכילים מידע חדש ומהותי שיכול לסייע באופן סביר לעניינו של הנאשם או להשפיע על תוצאות כתב האישום. השופט קובע כי יש לבטל את החלטת הערכאה הנמוכה יותר ולהחזיר את התיק לבדיקה מהותית נוספת. זאת, כדי לקבוע האם רישומי התביעה מכילים מידע חדש ורלוונטי, בהשוואה לכלל חומרי החקירה שכבר עומדים לרשות ההגנה, לרבות התבטאויות נוספות של מתלוננים במהלך החקירה. בית המשפט המחוזי יחליט אם יש למסור לנאשם את הרישומים הפנימיים הללו או את תוכנם, בהתחשב ברלוונטיות ובהשפעה הפוטנציאלית על אסטרטגיית ההגנה.