עת"מ 1890/07

תקציר

העתירה מתייחסת להיקף ההגבלות על חירותם התעסוקתית של עובדי ציבור לשעבר לאחר פרישתם, כאמור בחוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה), התשכ"ט-1969, ובפרט בסעיף 2, האוסר עליהם לייצג אדם מסוים בעניין מסוים מול המוסד הציבורי בו שירתו. העותר, ששימש כמנהל מחלקה ברשות מקומית, ביקש לעסוק בייעוץ ללקוחות פרטיים בנושא ארנונה לאחר פרישתו, אך הרשות המקומית הגבילה את פעילותו. על בית המשפט להחליט האם הרשות המקומית מוסמכת להגביל את פעילותו של העותר, ואם כן, האם קיימות מגבלות זמן או מגבלות ספציפיות על הגבלה זו. בית המשפט מצא כי הגבלת עיסוקו של העותר על ידי הרשות המקומית מוצדקת כדי לשרת תכלית חברתית ראויה – מניעת שחיתות ושמירה על אמון הציבור בשירות הציבורי. עם זאת, בית המשפט פירש את החוק הכובל בצמצום, תוך התחשבות בזכות החוקתית לחופש העיסוק. כתוצאה מכך, קבע בית המשפט כי ההגבלה תחול רק לתקופה של שנה לאחר הפרישה ורק אם אותו אדם מיוצג באותו עניין. לאחר שנה, ההגבלה תחול רק אם לא חל שינוי בזהות הצד המיוצג או בעניין הנדון. מאחר שחלפה למעלה משנה מאז פרישתו של העותר, פסק בית המשפט לטובתו והתיר לו לעסוק בענייני לקוחות מול הגופים העירוניים, בכפוף למגבלות אלה. כמו כן הורה בית המשפט לעירייה לשלם לעותר הוצאות ושכר טרחת עורך דין.