ת"א 2310/00

תקציר

התובע, עובד הנתבעת 1, סבל מכוויות קשות בעת שטיפל ברכב במהלך עבודתו במוסך שבבעלות הנתבעת 2 ובניהולה של הנתבעת 3, שניהם מבוטחים אצל הנתבעת 4. התובע טען כי פציעתו נגרמה כתוצאה מרשלנות הנתבעים, ובפרט ציין כי לא סיפקו לו מקום עבודה בטוח והכשרה ופיקוח נאותים. מנגד, טענו הנתבעים כי התאונה נגרמה כתוצאה מרשלנות ורשלנות של התובע עצמו. בית המשפט פסק לטובת התובע, וקיבל את גרסתו לאירועים שהובילו לתאונה. נקבע כי לנתבעת 1, כמעסיקה, הייתה חובת זהירות כלפי התובעת והיא הפרה אותה בכך שלא קבעה נהלי עבודה ברורים והנחיות בטיחות. בנוסף, קיבל בית המשפט את טענת התובע לרשלנות תורמת מצד הנתבעים, וציין כי מעשיו לא היוו סטייה מהנורמה ולא הצביעו על הפעלת שיקול דעת עצמאי. באשר לנכותו הרפואית של התובע, מינה בית המשפט מומחים בתחומים שונים אשר בדקו את התובע ונתנו את הערכותיהם. הנכות הרפואית המשוקללת של התובע נקבעה בשיעור של 72%, המורכבת מ-40% בגין ניתוחים פלסטיים, 15% בגין בעיות אורתופדיות, 20% בגין אף אוזן גרון ו-10% בגין נכות פסיכיאטרית. בית המשפט פסק גם לגבי מספר ראשי נזק נוספים, בהם פיצוי בגין כאב וסבל, עלות ניתוחים פלסטיים, נכות תפקודית ואובדן השתכרות – בעבר ובעתיד. בוצעו ניכויים בגין קצבת נכות מעבודה וקצבאות מיוחדות שקיבל התובע. בסופו של דבר הורה בית המשפט לנתבעים 1 ו-4, ביחד ולחוד, לשלם לתובע פיצויים בסך 3,893,518 ש"ח, בניכוי תגמולי המל"ל בסך 2,981,398 ₪. כן נדרשו הנתבעים לכסות את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין של התובע, שחושבו בשיעור של 20% מסכום הפיצוי, בתוספת מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.