עש"א 47120-05-17

תקציר

בית המשפט מצא כי קיימת חריגה חוזרת ונשנית בחשבון הבנק של המערערת, כאשר החשבון היה עולה לעתים קרובות על המתווה המאושר - לעיתים בעשרות אלפי שקלים - והבנק היה מאפשר למערערת לתקן חריגה זו למחרת. בית המשפט כינה זאת "ההסכם" בין המערערת לבין הבנק. לאור זאת, בחן בית המשפט כל אחד מהשיקים המפורטים בערעור, ומצא כי חלקם כובדו בצדק על ידי הבנק ואחרים כובדו שלא כדין. השיקים שנפרעו בצדק (מס' 1-8) לא נפלו תחת תנאי ההסכם משום שהוצגו לבנק כאשר בחשבון לא היה די כסף לכסות אותם. אלא שצ'קים 9 ו-10 לא כובדו שלא בצדק. בית המשפט מצא כי שיקים אלה היו צריכים להיות מכובדים על ידי הבנק על פי ההסכם הקיים, במיוחד לאור העובדה שהמערערת העבירה כספים מחשבון אחר בסמוך לאחר יום הבנק שבו סורבו השיקים. הימנעותו של הבנק מלהמציא את הפקיד המוזכר להגנתו, ששוחח לכאורה עם המערער, פעלה אף היא לרעתו. בית המשפט הגיע למסקנה כי קיימות נסיבות חריגות המצדיקות את ביטול שני השיקים הללו ממניין השיקים המסורבים - בחלקם על בסיס ההסכם ובחלקם מטעמי צדק. לפיכך התקבל הערעור בחלקו, וצ'קים 9 ו-10 הוצאו מרשימת השיקים המסורבים. בית המשפט החליט שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים, והורה על החזרת הפיקדון ששולם על ידי המערערת.