ת"פ 46581-12-20

תקציר

## ניתוח משפטי: ביטול כתב אישום בשל שיהוי בהגשתו – פסק דין בעניין מרציאנו ואח' **מבוא** פסק הדין הנדון בפנינו עוסק בבקשה לביטול כתב אישום שהוגש נגד הנאשמים, חיים מרציאנו ועומרי ערב, בטענה לפגם או פסול בכתב האישום, וזאת מכוח הגנה מן הצדק. טענתם המרכזית של הנאשמים מתמקדת בשיהוי ניכר בהגשת כתב האישום, אשר לטענתם נעשתה בניגוד להנחיות היועץ המשפטי לממשלה ובניגוד לחוק. בית המשפט השלום בכפר סבא, בפסק דין של השופט אביב שרון, דחה את הבקשה לביטול כתב האישום. ניתוח זה יתמקד בעקרונות המשפטיים ובחידושים המשפטיים העולים מהחלטת בית המשפט. **רקע עובדתי וטענות הצדדים** כתב האישום מייחס לנאשמים עבירות של קשירת קשר לעוון, זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר בצוותא, שימוש במסמך מזויף בצוותא, קבלת דבר במרמה בצוותא והתחזות (בנוגע לנאשם 1). על פי העובדות, הנאשמים רקמו תוכנית לרכישת טרקטורון באמצעות מסמכים מזויפים – תעודת זהות מזויפת ופנקס צ'קים מזויף. הם התחזו לאדם אחר, הציגו בפני נציג החברה מסמכים מזויפים ושילמו עבור הטרקטורון בסך 35,000 ₪ באמצעות הצ'קים המזויפים. טענת הנאשמים לביטול כתב האישום נובעת מהשיהוי בהגשתו. העבירות בוצעו ביום 14.12.16, וכתב האישום הוגש רק ביום 21.12.20, כ-4 שנים לאחר מכן. לטענתם, שיהוי זה מהווה הפרה של הנחיית היועץ המשפטי לממשלה מס' 4.1202, הקובעת כי בעבירות עוון מסוג "עוון" (כפי שמוגדרות בנספח להנחיה, וכוללות את העבירות המיוחסות לנאשמים) יש להגיש כתב אישום בתוך 18 חודשים ממועד קליטת התיק בפרקליטות. מכיוון שהתיק נקלט בפרקליטות ב-24.7.18, היה על כתב האישום להיות מוגש עד 24.1.20. בפועל, הוגש באיחור של 11 חודשים, ללא אישור או ארכה. ההגנה הדגישה כי גם אם התיק היה בהשלמת חקירה, היה על המאשימה לקבל אישור פרקליט מחוז ולדווח על התקדמות הטיפול. בנוסף, נטען כי השיהוי מהווה הפרה של סעיף 57א' לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, אשר קובע כי יש להגיש כתבי אישום בהתאם לתקופות שנקבעו בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה, ובחריגה מהן – בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה, הסכמה שלא התקבלה. מנגד, טענה המאשימה כי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה הרלוונטית היא זו שבעדכונה במרץ 2020, אשר היתה בתוקף בעת הגשת כתב האישום. לפי הנחיה זו, תקופת השלמת החקירה "עוצרת" את מרוץ הזמן, ולכן, בהפחתת תקופה זו, עמדה המאשימה בלוחות הזמנים. המאשימה טענה כי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה חלות באופן אקטיבי על כל התיקים התלויים ועומדים. עוד נטען כי גם אם נפל פגם, אין הוא מצדיק צעד דרסטי של ביטול כתב האישום, כאשר קיימים אמצעים מתונים יותר. **דיון והכרעה: עקרונות משפטיים וחידושים** בית המשפט דחה את הבקשה לביטול כתב האישום, תוך שהוא מתבסס על מספר עקרונות משפטיים ומתמודד עם חידושים הנוגעים להנחיות היועץ המשפטי לממשלה. 1. **הבחנה בין חוק ההתיישנות להנחיות היועץ המשפטי לממשלה:** השופט מבחין בין תקופות ההתיישנות הקבועות בחוק סדר הדין הפלילי, שהן מהותיות ולא ניתן להתנות עליהן, לבין הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, שהן פרוצדורליות בעיקרן, קובעות לוחות זמנים להליכי החקירה וההעמדה לדין, ונתונות לשינוי ועדכון. החידוש כאן הוא בהדגשת האופי הפרוצדורלי של ההנחיות, על אף שהן נובעות מסמכות חוקית מפורשת (סעיף 57א' לחסד"פ). 2. **תחולה אקטיבית של הנחיות היועץ המשפטי לממשלה:** הסוגיה המרכזית בפסק הדין היא האם הנחיית היועץ המשפטי לממשלה המעודכנת (מרץ 2020) חלה באופן אקטיבי (רטרואקטיבי) על תיקים שהיו תלויים ועומדים בפרקליטות, גם אם חרגו מהתקופות שנקבעו בהנחיה הקודמת. בית המשפט, על בסיס פסיקה רבה של בתי המשפט הדיוניים (כפי שמצוין בפסק הדין), קבע כי אכן מדובר בהנחיה אקטיבית. כלומר, היא חלה על כל התיקים התלויים ועומדים בפרקליטות שטרם הוגש בהם כתב אישום, גם אם נקלטו טרם כניסתה לתוקף. חידוש זה חשוב, שכן הוא קובע כי עדכוני הנחיות היועמ"ש מחייבים את רשויות התביעה גם לגבי תיקים שכבר מטופלים, ומשנים את לוחות הזמנים שחלו עליהם קודם לכן. 3. **השלמת חקירה כגורם עוצר את מרוץ הזמן:** לפי ההנחיה המעודכנת, תקופת השלמת החקירה אינה נכללת במניין 18 החודשים להגשת כתב האישום. בית המשפט אימץ פרשנות זו, ולפיה, בהפחתת 11 החודשים בהם התיק היה בהשלמת חקירה, לא חלפה תקופת 18 החודשים מיום קבלת התיק ועד הגשת כתב האישום. בכך, לא נדרש אישור היועץ המשפטי לממשלה להגשת כתב האישום, שכן הוא עמד בלוחות הזמנים של ההנחיה המעודכנת. 4. **התמודדות עם טענת הפגיעה בציפייה סבירה:** ההגנה העלתה חשש כי קבלת תחולה אקטיבית להנחיות מעודכנות, במיוחד כאשר המאשימה כבר חרגה מהנחיה קודמת, עלולה ליצור תמריץ שלילי לתובעים להתמהמה. בית המשפט דחה חשש זה, ונימק זאת בכך שקיימת חזקת תקינות המנהל, שתובעים פועלים ממניעים ענייניים, וכי שיהוי יתר עלול להביא להגנה מן הצדק או להקלה בעונש. בנוסף, הודגש כי עדכון ההנחיות נעשה על ידי היועץ המשפטי לממשלה, אשר לו המידע והסמכות הרחבה לקבוע את מדיניות התביעה. 5. **ההיבט הפרוצדורלי מול ההיבט המהותי:** בית המשפט מדגיש כי הנחיות היועמ"ש, אף שהן בעלות חשיבות רבה לזכויות החשודים (זכות להכרעה בזמן סביר, מניעת עינוי דין), הן עדיין פרוצדורליות, ואינן מקנות זכות קנויה לפרק זמן טיפול מסוים. זאת בניגוד לחוק ההתיישנות, שהוא מהותי. לכן, עדכון הנחיה המאריך את פרקי הזמן לטיפול, גם אם נעשה לאחר שהמאשימה כבר חרגה מהמועד המקורי, אינו "מרפא" פגם מהותי, אלא משקף מדיניות תביעה חדשה, אשר חלה על כלל התיקים התלויים. 6. **הסכמת היועץ המשפטי לממשלה (היבט עקיף):** אף שהטענה המרכזית היא על חריגה מההנחיה, בית המשפט מציין כי גם לאחר ה-24.1.20 (המועד בו היה אמור להיות מוגש כתב האישום לפי ההנחיה הראשונה), המאשימה היתה רשאית להגיש כתב אישום, וזאת אף אם רק בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה. עצם העדכון של ההנחיה, שמאריך את פרקי הזמן, נתפס כביטוי להסכמה עקרונית של היועץ המשפטי לממשלה להארכת פרקי הזמן, כאילו הוגש כתב האישום בהסכמתו. **חידושים משפטיים מרכזיים:** * **קביעת תחולה אקטיבית של הנחיות היועץ המשפטי לממשלה:** פסק הדין מחזק את ההלכה כי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, הנוגעות למשך הטיפול בתיקים, חלות באופן אקטיבי על כלל התיקים התלויים ועומדים, גם אם הם חרגו מהתקופות שנקבעו בהנחיה קודמת. הדבר יוצר ודאות משפטית ומאפשר לרשויות התביעה לפעול בהתאם למדיניות עדכנית. * **הדגשת האופי הפרוצדורלי של הנחיות היועמ"ש:** פסק הדין מבהיר את ההבחנה בין חוק ההתיישנות, שהינו מהותי, לבין הנחיות היועמ"ש, שהינן פרוצדורליות, ומכאן שהן נתונות לשינוי ועדכון, ואף חלות באופן אקטיבי. * **התמודדות עם חשש מ"חזרה אחורה" של הנחיות:** בית המשפט התמודד עם הטענה כי עדכון הנחיות עלול ליצור תמריץ שלילי להתמהמהות, וקבע כי חזקת תקינות המינהל והביקורת השיפוטית עומדות כנגד חשש זה. **מסקנה** בית המשפט השלום בכפר סבא, בפסק דינו בעניין מרציאנו ואח', דחה את בקשת הנאשמים לביטול כתב האישום. ההחלטה מבוססת על פרשנות אקטיבית של הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, הרואה בהן כלים פרוצדורליים הנתונים לשינוי, ועל קביעה כי תקופת השלמת החקירה עוצרת את מרוץ הזמן. פסק הדין מחזק את מעמדן של הנחיות היועץ המשפטי לממשלה ככלים דינמיים לניהול הליכי התביעה, תוך איזון בין יעילות הטיפול לבין זכויות הנאשמים.