עת"א 34878-02-22

תקציר

העותר, הכלוא כיום, הגיש עתירה נגד חוקיות ההחלטה להפעיל צווי שירות קהילתי במקום קנסות שלא שולמו בשני מקרים נפרדים. המקרה הראשון, ת.פ. (שלום ב.ש.) 18793-02-16, עסק ב-CPC של 90 יום שהעותר כבר ריצה, ואילו השני, ת.פ. (שלום קריית גת) 254-10-14, עסק ב-CPC של 120 יום. העותר טען כי לא קיבל הודעה מתאימה על הכוונה להפעיל את המפד"ל וכי לא ניתנה לו האפשרות לשלם את הקנסות או להתנגד לבית המשפט, כנדרש בחוק. המשיבים, שב"ס ומרכז גביית הקנסות, הציגו מסמכים שנועדו להוכיח כי העותר קיבל הודעה כדין. בית המשפט מצא כי המשיבים הביאו ראיות מספיקות לכך שהעותר קיבל הודעה כדין בתיק הראשון, ת.פ. (שלום ב"ש) 18793-02-16, וכי הפעלת ה-CPC הייתה כדין. עם זאת, במקרה השני, ת.פ. (שלום קריית גת) 254-10-14, קבע בית המשפט כי אין די בראיות המשיבים כדי להוכיח כי העותר קיבל הודעה נאותה במועד ובמועד. כתוצאה מכך, ההחלטה המנהלית להפעיל את CPC במקרה זה בוטלה. בית המשפט הדגיש כי אי מתן הודעה מתאימה עלול להוביל לכך שאדם ירצה מאסר מיותר וכי הקפדה על הנהלים הנדרשים נחוצה כדי להתגונן מפני טעויות כאלה. זאת ועוד, דחה בית המשפט את טענת המשיבים כי הוא נעדר סמכות לדון בעתירה, שכן העניין נוגע למאסרו של העותר ונופל בגדרו של סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר. העותר שילם את הקנסות בשני המקרים, והשאלה היחידה הייתה האם התשלום נעשה "מאוחר מדי", לאחר הפעלת המפד"ל. מאחר שהמשיבים לא הביאו ראיות מספיקות לכך שלעותר נודע על הפעלת התקשי"ר בתיק ת.פ. (שלום קריית גת) 254-10-14, קבע בית המשפט כי הקנס במקרה זה שולם במועד וכי יש לנכות את תקופת המאסר מעונשו הכולל של העותר. העתירה התקבלה בחלקה, וההחלטה המנהלית בעניין ת.פ. (שלום קריית גת) 254-10-22 הוכרזה בטלה.