ע"פ 906/05

תקציר

פסק הדין נסוב סביב פרשנותה של תקנה 28 לתקנות התעבורה, הקובעת כי על הנהגים להחזיק את ההגה בשתי ידיו בזמן שהרכב בתנועה, למעט כאשר הדבר נחוץ לצורך תפעולו הבטוח של הרכב או לצורך עמידה בחוקי התעבורה. תקנה זו נועדה להבטיח את הבטיחות בדרכים. תקנת משנה (ב) לתקנה 28 קובעת עוד כי נהגים רשאים להשתמש בטלפון המותקן ברכב באמצעות מיקרופון בלבד, ומכאן משתמע כי כל שימוש אחר בטלפון, לרבות החזקתו ביד, אסור. תקנת משנה זו מבקשת למזער את הסחות הדעת ולהבטיח את מלוא תשומת הלב של הנהג לכביש. נשאלת השאלה האם תקנת משנה זו היא איסור עצמאי או חובה נגזרת הקשורה לחובה העיקרית של אחיזת ההגה בשתי ידיים. מסקנת פסק הדין היא כי תקנת משנה (ב) כוללת איסור עצמאי על שימוש בטלפון בזמן נהיגה, גם אם הנהג אוחז בהגה בשתי ידיו. פרשנות זו מבוססת על לשונה הפשוטה של התקנה, תכליתה המהותית והפסיקה הרלוונטית. פסק הדין מדגיש את ההשלכות הבטיחותיות של השימוש בטלפון סלולרי בזמן נהיגה ומציין את הצורך בתיקון מקיף של התקנה כדי לתת מענה להתקדמות הטכנולוגית ולמציאות המתפתחת. חשוב לציין כי הכרעת הדין מדגישה את הטעות הפרוצדורלית בזיכוי הערכאה הנמוכה יותר, וקובעת כי היה מקום לתת לתובע הזדמנות להגיב לטענה המקדמית, ולתקן את כתב האישום בהתאם. לפיכך, הערעורים על הזיכויים מתקבלים, והתיקים מוחזרים לערכאה נמוכה יותר לדיון מחדש, למעט ע"א 909/05, שם הורשע המשיב ונגזר עליו קנס.