ע"ב 4402/06

תקציר

התובע, שהיה חבר בקרן פנסיה, הגיש בקשה לקצבת נכות אך נדחה בטענה שלא עמד בתנאי הזכאות המפורטים בתקנון הקרן. התובע טען כי הסירוב נעשה בחוסר תום לב, כי מעולם לא קיבל את התקנות, וכי תנאי הזכאות מפלים. הוא גם העלה טענות "סטנדרטיות", וטען כי הוטעה על ידי מכתב הפניה מהקרן, כי הקרן הפרה את חובת הגילוי שלה בכך שלא הודיעה לו על תנאים מסוימים, וכי היא גרמה לאובדן זכויותיו במחדל או במעשה. בית הדין לעבודה קבע כי התובע אכן לא היה זכאי לקצבת נכות על פי התקנות שהיו בתוקף בעת הגשת בקשתו. בית המשפט דחה גם את הטענות כי הסירוב נעשה בחוסר תום לב וכי התובע לא קיבל את התקנות, שהיו זמינות לעיון במשרדי הקרן, וכי תנאי הזכאות אינם מפלים. עם זאת, בית המשפט מצא צדק בטענות "הסטנדרטיות" של התובע. בית המשפט קבע כי על הקרן חלה חובת גילוי יזומה כלפי התובע, אותה לא מילאה. הקרן הייתה מחויבת להזהיר את התובע מפני ההשלכות של הפסקת תשלומיו, לרבות אובדן אובדן כושר עבודה, והפרש הטיפול בהתאם למשך הפיטורים. בית המשפט קבע כי הנתבעת לא הפריכה את החזקה לפיה לו הייתה ממלאת את חובת הגילוי, התובעת הייתה נוהגת אחרת. לפיכך, הוטל על הקרן לאפשר לתובע "לרכוש" שלושה חודשי הפרשות רטרואקטיבית, ולאחר מכן ייבדק על ידי ועדה רפואית לקביעת זכאותו לקצבת נכות. כמו כן נדרשה הקרן לשלם את הוצאותיו המשפטיות של התובע ואת שכר טרחת עורך הדין.