ע"א 9592/06

תקציר

בערעור זה הפך בית המשפט את החלטת בית משפט השלום בירושלים, אשר דחתה את תביעת המערער לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים בשנת 1994. בתחילה, מצאה הערכאה הנמוכה יותר את עדותו של המערער בלתי מהימנה בשל חוסר עקביות והגיעה למסקנה כי ייתכן שלא נפגע מהמחפרון שבו נהג אחיו כפי שנטען. על גרסתו של המערער ערער משיב אחר, שטען כי התאונה לא התרחשה. עם זאת, לאחר עיון חוזר קבע ערכאת הערעור כי בית משפט קמא שם דגש מופרז על סתירות קלות, תוך התעלמות מראיות משמעותיות התומכות בטענת המערער. ראיות מרכזיות כללו אישור חדר מיון ממועד האירוע, המאשש את טענת המערער כי נפגע ממחפרון, יחד עם סיכום רפואי ותצלום המראה עבודות חפירה בזירה. ערכאת הערעור ציינה כי דיווחים עקביים אלה סיפקו ראיות חזקות התומכות בגרסתו של המערער לתאונה. בנוסף, נמתחה ביקורת על פרשנותו של בית משפט קמא לחלק מהראיות, כגון ההערה "RTA" על תעודת השחרור, כספקולטיבית. ערכאת הערעור הגיעה למסקנה כי המערער הוכיח למעשה את טענתו על בסיס אמת המידה של מאזן ההסתברויות. בעקבות זאת, פסק הדין הקודם בוטל, והעניין הועבר להמשך הליכים לקביעת סכום הפיצוי. כן חויב המשיב בהוצאות המשפט של המערערת ובהוצאות הערעור.