תא"מ 27778-07-18

תקציר

הנתבעים טענו כי מעולם לא קיבלו את כתב התביעה, ולכן לא הגישו כתב הגנה, ואף לא הגיבו לפסק הדין. עם זאת, מתעודות המסירה שהציגה התובעת עולה כי הם מילאו את הדרישות הנדרשות למסירת כתב התביעה והזימון לנתבעים. הסברי הנתבעים בנוגע לתעודות לא היו משכנעים. לפיכך, השופט מצא כי המסירה לנאשמים בוצעה כדין. מאחר שהמסירה הייתה כדין, לא הייתה עילה לבטל את פסק הדין על בסיס צדק או פגם בשירות. לאחר מכן שקל השופט אם להפעיל את שיקול דעתו של בית המשפט לבטל את פסק הדין. היא ציינה כי גם בקשות לביטול פסקי דין כפופות למגבלות זמן, וכי השיהוי של ארבע שנים במקרה זה אינו סביר. השיהוי של התובעים באכיפת פסק הדין, אף שלא היה מכריע, הכביד גם עליהם. השופט הגיע למסקנה כי השיהוי הבלתי סביר של הנתבעים, יחד עם שמירה על תקינות ההליך המשפטי וסופיות הדיון, מחייבים את דחיית הבקשה. יתר על כן, סיכויי ההצלחה של הגנת הנאשמים היו צפויים להיות מאוזנים. מטעמים אלה החליטה השופטת לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין. לפיכך הבקשה נדחתה, והנתבעים חויבו לשלם לתובע הוצאות בסך 3,000 ₪ בתוך 30 יום.