תב"כ 48/25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף בעברית, בהתבסס על הנתונים שסופקו בלבד, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים והחידושים המשפטיים: **ניתוח משפטי – תב"כ 48/25: ד"ר דרור לדרמן נגד רשימת "ישראל חופשית ודמוקרטית בראשות אלי אבידר"** **עובדות המקרה:** העתירה הוגשה בפני יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-25 (להלן: "יו"ר הוועדה"), השופט יצחק עמית, על ידי ד"ר דרור לדרמן (להלן: "העותר"). העותר ביקש צו מניעה להסרת מודעות תעמולת בחירות של רשימת "ישראל חופשית ודמוקרטית" (להלן: "המשיבה") אשר הוצבו, לטענתו, במרחב הציבורי בניגוד להוראות חוק הבחירות (דרכי תעמולה), תשי"ט-1959 (להלן: "חוק דרכי תעמולה"). העותר צירף תמונות של ארבעה שלטים אשר נתלו, לטענתו, על גבי תמרורים, עמודי תאורה וגדרות בצדי הדרך בתל אביב. **טענות המשיבה:** בשלב ראשון, טענה המשיבה לדחיית העתירה על הסף. לטענתה, ליו"ר הוועדה נעדרת סמכות לדון בעתירה מכיוון שהיא כוללת בקשה ל"צו עשה" (הסרת שלטים) ולא רק "צו מניעה". בנוסף, נטען כי לעותר אין זכות עמידה, מכיוון שהרשות המקומית היא הגוף האחראי על אכיפת הסדר בתחומה, ולכן אין להעניק לעותר ציבורי מעמד בהליך מעין זה. למרות זאת, ציין בא כוחה של המשיבה כי יו"ר המפלגה, מר אלי אבידר, הורה לפעילי המפלגה להקפיד על תליית שלטי תעמולה בהתאם לדין. **התפתחויות בהליך:** * **הוראה להשלמת תגובה:** בהיעדר התייחסות עניינית לגוף טענות העותר, הורתה הוועדה למשיבה להגיש השלמת תגובה בה תתייחס לגופם של הדברים. * **השלמת תגובה והסרת השלטים:** בהשלמת תגובתה, שבה המשיבה על עמדתה לדחיית העתירה. היא טענה כי בעת תליית השלטים, פקחי עיריית תל אביב אישרו את הצבתם, וכן סיור משטרת ישראל עבר במקום, צילם את השלטים, ולא מצא בהם סכנה. לנוכח זאת, טענה המשיבה כי אין לקבוע שהשלטים נתלו בניגוד לחוק. עם זאת, ולמען הזהירות, הורה יו"ר המשיבה להסיר את השלטים. לאחר מכן, הגישה המשיבה הודעה מעדכנת, מגובה בתצהיר, לפיה השלטים הוסרו. * **התייתרות העתירה והטענה להצבה מחדש:** לנוכח הסרת השלטים, ראתה הוועדה את העתירה כמתייתרת. ואולם, זמן קצר לאחר מכן, הגיש העותר הודעה נוספת בה טען כי המשיבה הציבה את השלטים במקום מחדש, ואף הציבה שלטים חדשים. הודעה זו לא לווותה בראיות או תצהיר. **ניתוח משפטי:** 1. **סמכות יו"ר ועדת הבחירות המרכזית (סעיף 17ב לחוק דרכי תעמולה):** * **העקרון המשפטי:** המשיבה טענה כי ליו"ר הוועדה סמכות ליתן צווי מניעה בלבד, ולא צווי עשה. * **החידוש המשפטי/פרשנות:** יו"ר הוועדה, השופט יצחק עמית, דחה טענה זו באופן נחרץ. הוא קבע כי לשון החוק ברורה ומסמיכה את יו"ר הוועדה "למנוע את המשך הפרת הדין". פרשנות זו כוללת, באופן טבעי, מתן צו המורה על הפסקת הפרה בכל דרך שהיא, לרבות הסרת מודעות. קביעה זו מרחיבה את הפרשנות המצמצמת שהציגה המשיבה, ומדגישה את מהות הסמכות כסמכות אכיפה יעילה. * **ההשלכה:** נקבע כי מתן צו המורה על הסרת שלטים, כאשר הם נתלו בניגוד לחוק, נמצא בליבת הסמכות המוענקת ליו"ר הוועדה. לעניין זה, הפנה יו"ר הוועדה לפסיקות קודמות של ועדות בחירות. * **סמכות נוספת:** בנוסף, סעיף 17ג לחוק דרכי תעמולה מסמיך במפורש את יו"ר הוועדה להורות על הסרת מודעות שנתלו בניגוד לחוק, ואף להורות לרשות המקומית לעשות כן, תוך חיוב הרשימה בעלויות. 2. **זכות עמידה של עותר ציבורי:** * **העקרון המשפטי:** המשיבה טענה כי לעותר, כעותר ציבורי, אין זכות עמידה, שכן האחריות לאכיפה מוטלת על הרשות המקומית. * **החידוש המשפטי/יישום:** השופט עמית דחה גם טענה זו, והפנה להחלטה קודמת שלו עצמו בעניין דומה (תב"כ 29/30 לדרמן נ' הליכוד). בפסקי דין אלו, הודגש כי חוק דרכי תעמולה נועד, בין היתר, להגן על עניינו של הציבור הנע בדרכים. לפיכך, אין להותיר את הזירה המשפטית בנושא זה בידי המפלגות והרשימות באופן בלעדי. הדבר מחזק את מעמדם של עותרים ציבוריים לפעול בנושא, במיוחד כאשר מפלגות עצמן "ממעטות לעתור בנושא של תליית שלטים שלא כדין". * **הביקורת:** צוינה הצהרה כי עיון בהחלטות קודמות בנושא סמכות וזכות עמידה היה יכול לייתר את העלאת טענות הסף על ידי המשיבה, וחבל שלא נעשה כן. 3. **איסור תעמולת בחירות במרחב הציבורי (סעיפים 9 ו-10 לחוק דרכי תעמולה):** * **העקרון המשפטי:** סעיף 9(ב) לחוק אוסר על תעמולת בחירות באמצעות התקנה, כתיבה, צביעה או זריקת אור על מבנים, גדרות, כבישים, מדרכות או שטחים אחרים המיועדים לציבור. סעיף 10(א) משלים הוראה זו וקובע כי מודעות מודפסות יוצגו רק על לוחות מודעות שייעדה הרשות המקומית "דרך קבע" או "במיוחד" להדבקת מודעות תעמולת בחירות. * **החידוש המשפטי/פרשנות:** השופט עמית קבע באופן חד משמעי כי תליית שלטים על תמרורים, עמודי תאורה, גדרות המצויים על המדרכות בשולי כבישים ורחובות, היא אסורה על פי החוק. * **דחיית טענת "הכשרת" הפעולה:** נדחתה טענת המשיבה לפיה סיור של פיקוח עירוני או משטרת ישראל המאשר את הצבת השלטים מכשיר את הפעולה. נקבע כי המסקנה לפיה פעולה זו אסורה היא ברורה על פי לשון החוק הפשוטה. * **משמעות האישור:** להכשיר תליית שלטים, יש צורך שייעוד לוחות המודעות ייעשה "דרך קבע" או "במיוחד" על ידי הרשות המקומית, וזאת מראש ולכל הרשימות. היעדר התערבות של גורמי פיקוח או שיטור אינו משנה את הוראת החוק. 4. **סיום ההליך והוצאות:** * **מחיקת העתירה:** העתירה נמחקה, כאשר נראה כי עיקר הדיון התמקד בחידוד העקרונות המשפטיים ולא בהכרעה לגופו של עניין, לאור הסרת השלטים. * **הבהרה עתידית:** נעשתה הבהרה כי "חזקה על המשיבה כי תפעל בהתאם להחלטתי זו ותפעל להסיר שלטי תעמולה מטעמה שנתלו בניגוד לדין". * **חיוב בהוצאות:** המשיבה חויבה בתשלום הוצאות העותר בסך 5,000 ₪. **סיכום חידושים והדגשים משפטיים:** * **הרחבת סמכות יו"ר ועדת הבחירות:** נקבע כי סמכות יו"ר הוועדה לפי סעיף 17ב לחוק דרכי תעמולה כוללת גם צווי עשה, דהיינו, הוראה להסרת מודעות שנתלו בניגוד לחוק, ולא רק צווי מניעה. * **חיזוק זכות העמידה של עותרים ציבוריים:** הובהר כי גם עותרים ציבוריים כשירים לפעול בנושאים הקשורים להפרת חוק דרכי תעמולה, שכן החוק נועד להגן על אינטרסים ציבוריים. * **הגדרת איסור תליית שלטים:** פורשה באופן חד משמעי ההוראה האוסרת על תליית שלטי תעמולה במרחב הציבורי, לרבות על תמרורים ועמודי תאורה. הודגש כי סיור של גורמי אכיפה שאינו אוכף אינו מהווה "הכשר" להפרת החוק. * **חשיבות ייעוד מקום פרסום:** הדגש הושם על כך שרק ייעוד ייעודי ומראש של לוחות מודעות על ידי הרשות המקומית מאפשר הצבת שלטי תעמולה. החלטה זו מהווה הבהרה משמעותית של הוראות חוק דרכי התעמולה, ומדגישה את מחויבותה של ועדת הבחירות המרכזית לאכיפתם, תוך מתן פרשנות מרחיבה לסמכויותיה והרחבת המעגל המשפטי הרלוונטי.