בש"פ 6878/98

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לבקשה לקיים דיון בבית המשפט בדלתיים סגורות ולאסור פרסום פרטיו. הבקשה הוגשה על ידי התביעה, ואושרה על ידי הרכב של שלושה שופטים בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בהתבסס על חוק בתי המשפט, שמטרתו להגן על האינטרס הציבורי ולמנוע פגיעה. על פי החוק, הדיון עצמו אינו פומבי, ופרסום פרטי הדיון אסור אלא אם ניתנה רשות לכך מבית המשפט. החלטת בית המשפט היא סופית ולא ניתן לערער עליה. לאחר סיום התיק, שהסתיים בהרשעת הנאשם, הוגש ערעור, לצד בקשת עיתון הארץ והעיתונאי שלו לפרסם את פרוטוקול הדיון. בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, בנימוק של נסיבות שלא השתנו. העיתון והעיתונאי ערערו על החלטה זו וטענו כי השופט שגה כשדחה את בקשתם. המתווה המשפטי שניתן מסביר את ייחודו של ההליך ומדגיש את ההבחנה בין קיום דיון בדלתיים סגורות לבין בקשת רשות פרסום, הנבחנת בדיעבד. האחרון, בהיותו הליך נפרד, אינו כפוף להוראת הסופיות. בית המשפט מכיר בכך שבקשה כזו צריכה להידון בפני ערכאת הערעור הדנה בתיק העיקרי, ולפיכך מבטל את החלטת בית המשפט המחוזי ומחזיר את הבקשה לעותרים. הם מוזמנים להגישה מחדש לבית הדין לערעורים, שם היא תידון לצד הערעור על פסק הדין המקורי. השופט טירקל מציין כי ייתכנו חריגים, שיחייבו את מעורבות הצוות המקורי, אם יהיה צורך בחקירות מורכבות.