תלה"מ 13225-06-18

תקציר

פסק דין זה עוסק בשתי תביעות בין בני הזוג היהודים שנפרדו בנוגע לאחריות הורית וחלוקת הזמן עם בנם הקטין, לבין תביעת האב לתשלום מזונות. בני הזוג החלו לצאת בשנת 2016 ונפרדו שנה לאחר מכן. יש להם בן משותף, כיום בן 5. לאם יש גם בת מנישואים קודמים. בית המשפט הורה על הרחבת הזמן שהאב מבלה עם בנו, והסכים כי טובת הילד משרתת על ידי קיום מערכת יחסים רחבה עם שני ההורים. השופט קבע כי חלוקת הזמן הנוכחית - כולל לילות אמצע השבוע וסופי השבוע - תוארך בהדרגה. האב יקבל משמורת על בנו בכל יום ראשון ורביעי במהלך הלילה, כמו גם בכל סוף שבוע שני משישי עד שבת בערב. עם הגיעו של הילד לגיל שש, יתווסף לילה נוסף למשמורת האב בשבתות. עוד קבעה השופטת כי יש לחלק את החגים והחופשות בהתאם להמלצות העובדת הסוציאלית. באשר לתביעת המזונות, בית המשפט הורה לאב לשלם לאם 2,000 ₪ לחודש עבור מזונות הקטינה, כולל דמי חלקה והוצאות מזונות. סכום זה יופחת ל-1,300 שקל בחודש עם הגעת הילד לגיל שש וישולם עד הגיעו לגיל 18, סיום תיכון או גיוס לשירות צבאי, האחרון מביניהם. השופט הורה כי שני ההורים יתחלקו שווה בשווה בהוצאות הרפואיות והחינוכיות החריגות של ילדם. תביעותיה של האם בגין הוצאות העבר קוזזו כנגד מזונות ששולמו ביתר. בית המשפט לא פסק הוצאות לאף אחד מהצדדים. לשני הצדדים הזכות לערער על פסק הדין בהתאם לחוק. השופט עודד את בני הזוג לפנות להדרכת הורים כדי לשפר את התקשורת ושיתוף הפעולה שלהם לטובת בנם.