ע"ע 628/07

תקציר

המקרה שלפנינו עוסק באישה שהועסקה בזנות על ידי גבר, המכונה המערער, ובסכסוך המשפטי שהתעורר לאחר מכן בין השניים. בית המשפט המחוזי מצא את המערער אשם בהפעלת האישה, המכונה המשיב, בזנות ודחה את גרסתו לאירועים בשל חוסר עקביות. המערער חויב לשלם למשיב סכומים שונים, לרבות פיצוי בגין עוגמת נפש ללא הוכחת נזק, עליהם ערערו הצדדים. המערער טען כי החלטת בית המשפט התבססה על פסק דין של בית המשפט המחוזי שהיה נתון בערעור, ולפיכך אינה חד משמעית. עם זאת, החלטת בית הדין האזורי אושרה שכן הוא שמע עדויות של עדים והסתמך על דיני עבודה מגנים. מערכת היחסים בין המערערת לבין המשיב נמצאה כבעלת היבטים של יחסי עובד-מעביד, חרף היעדר חוזה עבודה ברור, המצדיק החלת חקיקת מגן. בנוסף, דחה בית המשפט את טענת המערער כי היה רק בורג קטן בארגון פשיעה, וראה בו אחראי להעסקת המשיב. באשר לפיצוי בגין עוגמת נפש, קבע בית המשפט כי הן לבית המשפט המחוזי והן לבית המשפט הפלילי נתונה סמכות לפסוק פיצויים אלה ללא הוכחת נזק, שכן הם משרתים תכליות שונות. פסק הדין של בית המשפט המחוזי בסך 50,000 ₪ נחשב סביר והותיר על כנו. ערעורו הנגדי של המשיב, שביקש תשלום נוסף בגין שכר, התקבל בחלקו. בית הדין מצא ראיות מספיקות כדי להעריך את הסכום שקיבלה המשיבה מהמערערת במהלך העסקתה. על פי חומר הראיות, הסכום נאמד בכ-45 אלף שקל, בנוסף לסכומים שקיבלה בפועל. סכום זה, בצירוף דמי שכירות והוצאות בסך 7,500 שקל, היה אמור להיות משולם בתוך 30 יום, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מתחילת ההליכים בבית הדין האזורי. ככלל, ערעורו של המערער נדחה, ואילו ערעורו הנגדי של המשיב התקבל בחלקו.