דב"ע 217/96

תקציר

המשיב, מטפל סיעודי בקשישים, החליק ונפל בעת שסייע למטופל להתקלח בעבודה. היא חשה כאבים אך המשיכה לעבוד ופנתה לקבלת טיפול רפואי לאחר מכן. השאלה הייתה האם אירוע זה מהווה תאונת עבודה, למרות שלמשיב לא הייתה תקופת אי כושר. בית הדין האזורי פסק לטובת המשיב, והמוסד לביטוח לאומי ערער. דעת הרוב של השופטים אישרה את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, וקבעה כי מדובר בתאונת עבודה. השופט ברק הדגיש כי כאבו של המשיב היווה נזק ותוצאה של האירוע, המקיים את הדרישות לתאונת עבודה. יתר על כן, היעדר תקופת אי כושר לא שלל סיווג זה. חוות הדעת של המומחה הרפואי תמכה בקשר הסיבתי בין האירוע לבין סבלו של המשיב. השופטים פיקרסקי ולב הסכימו עם פסק דינו של השופט ברק. סגן הנשיא אליסוף, בחוות דעת חולקת, טען כי האירוע אינו עונה על הקריטריונים לתאונת עבודה בשל היעדר פגיעה גופנית במשיב. החלטת הרוב אישרה את פסק דינו של הערכאה הנמוכה יותר והורתה למוסד לביטוח לאומי לשאת בהוצאות המשפט של המשיב.