בג"צ 9496/09

תקציר

יש לדחות את העתירה, המבקשת לערער על ההחלטה להעניק את פרס דיזנגוף לדוד ריב. ההחלטה על הענקת הפרס נתונה לסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים, ובג"ץ לא יתערב בעניינים אלה, במיוחד כאשר קיים סעד חלופי. חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים מאפשר לעותר לפנות לבית המשפט לעניינים מנהליים, ובג"ץ לא ידון בעתירה שכן אין מדובר במקרה חריג השמור לסמכותו הבלעדית. יתר על כן, העתירה נעדרת שחר, שכן בית המשפט מבחין בין ערעורים על ההליך שמאחורי החלטת הפרס לבין ערעור לגופה של ההחלטה. הואיל וזהו המקרה כאן, גישתו של בית המשפט תהיה גישה של איפוק, במיוחד כאשר פסק הבוררות מבוסס על שיקולים מקצועיים. פרס דיזנגוף מוענק על בסיס הצטיינות בציור ופיסול, ושיקול דעתה של ועדת הפרס מבוסס על מומחיותה. התערבות שיפוטית במקרים כאלה היא נדירה ושמורה לנסיבות חריגות. ההחלטה להעניק את הפרס לריב נבעה ממניעים מקצועיים ונועדה להכיר בהישגיו האמנותיים. השקפותיו הפוליטיות של ריב, אף שבאו לידי ביטוי בעבודתו, לא היו הגורם המכריע בבחירתו. לפיכך, בית המשפט לא יתערב בשיקול דעתה של הוועדה, במיוחד בהתחשב בהשלכות על חופש הביטוי אם תעשה כן. לבסוף, אופייה המקצועי המובהק של ההחלטה משמעו שאין עילה לבג"ץ להתערב. לפיכך, העתירה נדחית, בין אם בשל הסעד החלופי הקיים ובין אם בשל היעדר עילה.