ע"א 2293/01

תקציר

מדובר בפסקי דין של שני ערעורים שנידונו בבית המשפט. הערעור הראשון, תיק מס' 2353/01, הוא של ליברטי אליהו, אשר חויב על ידי בית משפט השלום לפנות נכס מושכר ולשלם פיגורים בשכר דירה לעמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל. ליברטי טען כי הזימון המתוקן לא הוגש לו כראוי, אך בית המשפט מצא כי רק הזימון המקורי רלוונטי שכן לא הוכח כי הזימון המתוקן נמסר. בית המשפט קיבל גם את טענתו של ליברטי כי יש להפחית את סכום דמי השכירות שנתבעו ממנו לסך של 156,978 שקל, שכן לא הוכח כי התגורר בנכס מעבר ליום 31.12.91. הערעור השני, תיק מס' 2293/01, הוא של אברהם אלבו, שגם הוא חכר את הנכס מעמידר. אלבו טען כי לעמידר, כמנהל הנכס שבבעלות מדינת ישראל, אין זכות לתבוע אותו. בית המשפט דחה טענה זו וציין כי אלבו הכיר בזכותו של עמידר בנכס וכי הבעלות בקרקע אינה רלוונטית במקרה זה. אלבו טען גם כי פינה את הנכס בשנת 1993, אך בית המשפט מצא טענה זו כהרחבה בלתי מותרת של טענתו ואינה עולה בקנה אחד עם הצהרותיו הקודמות. לבסוף, אישר בית משפט השלום את דחיית תביעתו הנגדית של אלבו לפיצויים נגד ויצמן מדרכי, ולא מצא ראיות התומכות בה. לפיכך, תיק מס' 2353/01 מתקבל באופן חלקי, תוך הפחתת החיוב הכספי על ליברטי, ואילו תיק מס' 2293/01 נדחה על הסף. אלבו חויבה לשלם 5,000 ₪ בתוספת מע"מ שכר טרחה הן לעמידר והן לויצמן.