ת"א 33842-07-12

תקציר

בעל הבית התובע תבע את השוכר הנתבע בגין דמי שכירות שלא שולמו ותשלומים אחרים כמפורט בחוזה, ואילו הנתבע תבע שכנגד בגין מצג שווא והפרת חוזה מצד התובע. השוכר טען כי המשכיר הטעה אותו לחשוב כי לחדר על הגג יש היתר מגורים, מה שהתברר שלא כך וגם לא העמיד בפניו את הערבות הבנקאית הנדרשת. השופט בחן ביסודיות את הראיות והעדויות ופסק לטובת התובע בכל הסעיפים. הם קיבלו את טענת התובעת כי בהסכמים, כאשר קראו אותם יחד, נאמר בבירור כי השוכר יצטרך לדאוג לכל הרישיונות והאישורים הנדרשים, וכי למשכיר אין כל מחויבות בעניין זה. עוד קבע השופט כי השוכר ערך בדיקות בנכס והיה מודע למצבו, ואף הודה כי היה מיוצג על ידי עורך דין בעת חתימת ההסכמים. זאת ועוד, השופטת לא השתכנעה מטענות הנתבעים וסברה כי הם עצמם הפרו את החוזה בכך שלא שילמו את דמי השכירות במלואם ובמועדם, ולא סיפקו ערבות בנקאית כפי שהוסכם. עוד ציינה השופטת כי הנתבעים נמנעו מלזמן עדים שיתמכו בטענותיהם, דבר שפעל נגדם. בעניין תנאי ההשעיה פסק השופט לטובת התובע וקבע כי התקיים התנאי בדבר אישור עיריית תל אביב. באשר לדמי השכירות קבעה השופטת כי על השוכר לשלם את מלוא הסכום ללא קשר לשאלה אם נעשה שימוש בחדר שעל הגג או לא, וכי טענתו בעניין זה לוקה בחסר. השופט גם הורה לנתבעת לפצות את התובע בגין הפרת חוזה, אך הפחית את הסכום מ-200 אלף דולר ל-150 אלף שקל בשל נסיבות השוכר והעובדה שביקשו להפעיל את סעיף הפיצוי בעצמם. השופט דחה את התביעה שכנגד במלואה, וקבע כי התובע לא הציג מצג שווא וכי הנתבע הוא זה שהפר את החוזה. לבסוף, השופט הורה לנתבעים לשלם לתובע סכומים שונים בדמי שכירות שלא שולמו, שהות במלון ופיצויים, וכן שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. כל הסכומים היו אמורים להיות משולמים תוך 30 יום.