עת"מ 2579/06

תקציר

העותר ביקש כי בית המשפט יורה למשיבים – האמונים על אכיפת חוק התכנון והבנייה – לחייב את המשיב השלישי להפסיק את כל פעולות הבנייה הבלתי חוקית על אדמתו ולהרוס כל תוספת שנעשתה ללא היתר. העותרת טענה כי פעולות הבנייה הבלתי חוקיות של המשיב השלישי, שכללו הגבהת גג החניון שלו והתקנת מזגנים, חסמו את מרפסת ביתה. לטענתה, המשיבים הראשון והשני אינם ממלאים את חובתם לאכוף את החוק. עם זאת, בית המשפט קבע אחרת. נקבע כי המשיבה הראשונה נקטה בעבר בפעולות אכיפה כנגד המשיב השלישי וכי פעולות הבנייה המדוברות בוצעו בהתאם להיתר בניה. יתר על כן, המוסך והמרפסת של העותרת עצמה נבנו שלא כדין, והיא נמנעה מלגלות מידע זה לבית המשפט. בית המשפט הדגיש כי למוסדות התכנון שיקול דעת באכיפת חוקי התכנון והבנייה, ואין להתערב אלא אם כן קיימות ראיות ברורות להתנהגות בלתי סבירה או להזנחה בתפקיד. מאחר שהמשיבה הראשונה פעלה בסבירות ובמקצועיות, ולא היו ראיות לשיקולים זרים, דחה בית המשפט את העתירה. בנוסף, התנהלותה של העותרת נקבעה כבלתי ראויה בשל הימנעותה מלגלות את אופייה הבלתי חוקי של בנייתה שלה. בית המשפט גם לא מצא טעם להורות למשיבה השנייה להפעיל את סמכויות הפיקוח שלה, שכן המשיבה הראשונה מילאה את תפקידה כראוי. לבסוף, נימק בית המשפט את החלטתו שלא לאפשר לעותר לחקור את נציגיו של המשיב הראשון או למנות מודד מומחה, בקובעו כי עתירות מנהליות מוכרעות בדרך כלל על סמך תצהירים. העותר חויב בהוצאות והוצאות המשפט של שלושת המשיבים, בסך כולל של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ.