ת"א 50818-03-20

תקציר

השופט דחה בקשה לסעד זמני בנוגע לסכסוך מכר נכס בין קופת חולים למציע. קופת החולים ערכה הליך מכרזי למכירת נכס, ומשלא הייתה מרוצה מהתוצאות, פתחה בהליך מסדר ראשון. המבקשת, שהשתתפה בשני ההליכים, טענה כי קופת החולים פעלה באופן בלתי סביר ודרשה להיות מוכרזת כזוכה בצו הראשון ולקבל את הנכס. השופט קבע כי לבית המשפט לעניינים מנהליים סמכות לדון בתיק, וכי סיכויי ההצלחה של המבקש לגופו של עניין נמוכים, במיוחד בשל שיהוי בלתי סביר והיעדר חוסר סבירות מהותי בהחלטות קופת החולים. בנוסף, המבקש לא הצליח להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. השופטת הדגישה כי טענות המבקש בנוגע להליך הצו השני אינן משכנעות, שכן הן לא התייחסו להצעה המשופרת של מציע חדש, והיה מקום לצרף את המציע החדש כצד. זאת ועוד, אי השתתפותו של המבקש בהליך השני פגעה בעניינו. בסופו של דבר, דחה השופט את הבקשה וציין כי המבקש לא הוכיח כי ההטבות עולות על הפגיעה הפוטנציאלית בקופת החולים אם יינתן הסעד המבוקש. המבקש חויב בהוצאות קופת החולים, והותר נימוק קצר מדוע אין לדחות את התביעה על הסף מחוסר סמכות. ההחלטה התקבלה על סמך נימוקים בכתב בשל היעדר אפשרות מעשית לשימוע.