עמ"נ 50354-01-18

תקציר

זהו פסק דין של בית משפט בישראל בעניין היטל השבחה, שהוא סוג של מס. היטלי השבחה נגבים כאשר חלה עליית ערך מקרקעין עקב אישור תכנית על ידי רשויות התכנון. במקרה דנן, המערערים היו בעלי קרקע במושב וטענו כי אין להטיל עליהם היטל השבחה, וכי יש להחיל את הדין הקודם. הם גם חלקו על המועד ששימש לחישוב ההיטל. בית המשפט מצדד במשיבים בקובעו כי לפסיקה החדשה בעניין היטלי השבחה, המסווגת את המערערים כ"חוכרים לדורות" לצורך המס, יש תוקף רטרוספקטיבי ופרוספקטיבי כאחד. המערערים לא הביאו ראיות מספיקות לכך שנפגעו מהסתמכותם על פסק הדין הקודם, והשינוי בדין לא היה בלתי צפוי. לפיכך, בית המשפט קובע כי ועדת הערר הייתה סבירה בהחלטתה כי הפסיקה החדשה בעניין היטלי השבחה חלה על המערערים וכי אין הצדקה לפטור אותם מתשלום ההיטל. זאת ועוד, בית המשפט מסכים עם בחירת המועד לחישוב ההיטל על ידי ועדת הערר, שהוא 15 יום לאחר פרסום התכנית ברשומות, ולא מועד אישור התכנית כפי שטענו המערערים. המערערים העלו טענות סותרות ולא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיהם. בית המשפט מדגיש כי תפקידו של השמאי המייעץ, שעל החלטתו הוגש ערעור, הוא לתת שומה עצמאית, וסביר שהוא יכריע בנושאים שאינם שנויים במחלוקת בין הצדדים אם עמדתם אינה נכונה. בית המשפט אף מדגיש כי היה על הצדדים להביא ראיות מוצקות לתמיכה בטענותיהם, דבר שלא עשו, ובמיוחד המערערים. משכך, מחליט בית המשפט לדחות את הערעור ומורה למערערים לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין והוצאות, בסך 20,000 ₪, צמוד למדד ונושא ריבית על פי החוק.