ב"ל 46740-07-22

תקציר

השופטת החליטה לדחות את טענת התובעת כי היא עובדת קבועה בחברה הנתבעת, בבעלות בעלה, ולכן זכאית לדמי לידה. השופטת מצאה כי עדותה של התובעת, כמו גם עדותו של בעלה, הכילה סתירות רבות, המטילות ספק במהימנותן. כך למשל, התובעת מסרה שלושה דיווחים שונים על שעות וימי עבודתה. התובעת טענה כי עבדה באופן קבוע בימים א'-ה' (או שישי) בין השעות 8:00-14:00 או 15:00. עם זאת, הראיות הצביעו על כך שעבודתה הייתה גמישה יותר ותלויה בלוח הזמנים האישי שלה ובאילוצים. היא לא הוחלפה במהלך חופשת הלידה שלה, מה שהעיד על כך שעבודתה לא הייתה נחוצה או סדירה. התובעת גם לא המציאה רישומי נוכחות או חוזה העסקה, למרות שטענה בתחילה כי ניהלה יומן. כמו כן נמצאו סתירות בין מספר העובדים בעסק כפי שתואר על ידי התובעת, בעלה ומנהלת החשבונות. בסיכומו של דבר, השופטת הגיעה למסקנה כי תפקידה של התובעת היה לכל היותר של עוזרת משפחתית המסייעת מדי פעם, ולא של עובדת מן המניין. לפיכך, התביעה לדמי לידה, המחייבת את התובעת שלא לעבוד במהלך חופשת הלידה, אינה יכולה לעמוד. התביעה נדחית, ולכל צד יש זכות לערער על ההחלטה תוך 30 יום.