עת"מ 70723-11-20

תקציר

פסק הדין מקבל את העתירה בחלקה, ודוחה אותה בחלקה. השופט קובע כי לוועדה המחוזית יש סמכות לסטות מתכנית כוללנית, אך חריגה כזו טעונה הצדקה. במקרה זה, אין חולק כי התכנית המדוברת חורגת מתניית התוכנית הכוללנית לפיה מקסימום שתי יחידות דיור למגרש, שכן היא קובעת ארבע יחידות דיור למגרש. עם זאת, בשל הוראת מעבר בתכנית הכוללנית, והדרישה להיצמד לתמ"א 35, קובע השופט כי חריגה זו מוצדקת. אשר על כן, הערעורים בעניין צפיפות הבנייה נדחים. באשר לעומסי התנועה, השופט מאשר את החלטת הוועדה המחוזית לפיה מערכת הדרכים הקיימת יכולה לקלוט את התנועה המוגברת מהבנייה החדשה. השופט מתייחס לאמירתו של יועץ התחבורה כי מערכת הכבישים הנוכחית יכולה לעמוד בעומס, וכי רמת השירות מקובלת. עוד מציינת השופטת כי עומסי תנועה כבדים בשעות הבוקר אינם תופעה חריגה בערי ישראל, ואין תשתית מספקת כדי להוכיח כי הגודש הצפוי מהתוכנית החדשה אינו סביר. לפיכך, הטענות בדבר עומסי תנועה כלליים נדחות. עם זאת, השופט פוסק לטובת העותרים באשר לחששותם מעומסי תנועה במקרה חירום, ובפרט שריפת יער רחבת היקף. השופט מדגיש כי קרבתה של השכונה לשטח מיוער גדול הופך אותה מועדת לאירועים מסוג זה ומציין כי הטיפול של התוכנית בנושא זה אינו מספק. השופט מורה לוועדה המחוזית לבחון חשש זה מחדש ולתת חוות דעת מקצועית עצמאית בנושא טרם אישור התוכנית. החלטת ועדת הערר בעניין סיכוני אש ונזקים סביבתיים מתקבלת, שכן היא התבססה על חוות דעת מומחים והתנתה את ההיתר בעמידה בדרישות שונות. כל צד אחראי להוצאותיו, ופסק הדין יוגש לבאי כוח הצדדים.