תע"א 4761/02

תקציר

התובע, רואה חשבון שהועסק על ידי החברה הנתבעת, פוטר ובעקבות זאת הגיש תביעה בטענה לפיצויי פיטורים, הפרשי שכר, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה ופיצוי בגין פיגור בתשלומי שכר. החברה תבעה מנגד נזקים שנבעו מניהול כושל לכאורה של התובע בהנהלת חשבונות, שימוש פרטי בציוד משרדי והחזר דמי הבראה ששולמו ביתר ופדיון חופשות. בית המשפט פסק לטובת תביעת התובעת לפיצויי פיטורים, וקבע כי החברה לא הביאה ראיות לנסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים. התובע היה זכאי לפיצויי פיטורים עבור 18 חודשי עבודתו, בסך 15,000 ₪. עם זאת, בשל מחלוקת אמיתית בנוגע לזכאותו של התובע לפיצויי פיטורים, צמצם בית המשפט את הפיצוי להפרשי הצמדה וריבית. באשר להפרשי השכר, פסק בית הדין לתובע 2,374.80 ₪ עבור חודש ספטמבר 2001 ו-10,200 ₪ עבור חודש אוקטובר 2001. החברה לא הביאה ראיות מספיקות להיעדרותו של התובע כדי להצדיק הפחתת שכרו. עם זאת, בית הדין הפחית את פיצויי הלנה בגין הפרשי שכר אלה בשל קיומה של מחלוקת אמיתית. בית המשפט דחה את תביעת התובע לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה, שכן ההסכם הקיבוצי בענף הבנייה לא חל על מעמדו של התובע כרו"ח. גם התביעה לפיצוי בגין פיגור בתשלום שכר נדחתה, שכן היא הוגשה מעבר למגבלת 60 הימים הקבועה בחוק הגנת השכר. הבקשה להטיל על הנתבעים הפרטיים אחריות לחובות החברה נדחתה, שכן התובע לא סיפק עילה מספקת להרמת מסך התאגיד. התביעה שכנגד בגין נזקים הקשורים לניהול כושל של הנהלת חשבונות ושימוש פרטי בציוד משרדי נדחתה, מחוסר ראיות. עם זאת, תביעת החברה להחזר דמי הבראה ששולמו ביתר נדחתה, ובית המשפט הורה לתובע להשיב 6,174 שקל. תביעת החברה להחזר כספי חופשה נדחתה, מאחר שהחברה לא הביאה ראיות לניצול החופשה של התובע. בסופו של דבר, חויבו הנתבעים 1 ו-2 לשלם לתובע סך של 27,574 ₪ הפרשי שכר ופיצויי פיטורים, בניכוי 6,174 ₪ בגין דמי ההבראה ששולמו ביתר. כן חויב התובע לשאת בהוצאותיהם ובשכ"ט הנתבעים 3 עד 8, בסך 5,000 ₪ כל אחד לנתבעים 3 ו-4, 10,000 ₪ לנתבעים 5 ו-10,000 ₪ כל אחד לנתבעים 7 ו-8.