ת"א 150/08

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך רכושי בין יורשיה של אישה שנפטרה, ג'ובאני רחל, לבין נושה של בעלה לשעבר. רחל ובעלה התגרשו בשנת 1987, ובמסגרת הסכם הגירושין ויתר הבעל על זכויותיו בשני נכסים - דירה בצפת ובית במושב ביריה - והם היו אמורים להירשם על שמה של רחל. עם זאת, זה מעולם לא הושלם באופן רשמי. במהלך הליך הגירושין נקלע הבעל לחובות, והנושה ביקש לצרף את הנכסים. השאלה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם זכותה של רחל בנכסים, הנגזרת מהסכם הגירושין, או זכותו של הנושה באמצעות העיקול, גוברת. השופטת פתחה בבדיקת אמיתות הסכם הגירושין ואישרה כי לא מדובר בתרמית. הודגש כי הבעל נישא בשנית ואין מחלוקת לגבי תוקפו של ההסכם. לפיכך, קבעה השופטת כי זכויותיה של רחל בנכסים הן אמיתיות ונגזרות מהסדר גירושין בתום לב, ולא במתנה, כפי שהציע הנושה. באשר לתחרות בין זכויותיה של רחל לאלה של הנושה, פסק השופט לטובת יורשי רחל. נפסק כי הנושה לא יכול היה להסתמך באופן סביר על הנכסים לצורך פירעון, שכן החוב נבע מנסיבות שאינן קשורות זו לזו, ואי רישום הערת אזהרה אינו מהווה חוסר תום לב מצדה של רחל. השופטת גם דחתה את טענת הנושה כי זכויותיה של המנוחה לא עברו בירושה ליורשיה בשל היעדר רישום לפני פטירתה, ואישרה כי היורשים אכן יכולים לרשת את זכויותיה החוזיות. משכך, קבע בית המשפט כי זכויותיה של רחל בדירה ובבית גוברות על זכויות הנושה הנובעות מהעיקול. פסק הדין הורה על ביטול העיקול על הנכסים, פסק הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לתובעים (יורשי רחל), והורה לרשום את הנכסים על שם היורשים. ההחלטה הדגישה את אמיתות הסכם הגירושין ואת שוויוניות זכויותיה של רחל, אשר היו מוגנות, למרות היעדר רישום פורמלי.