ת"א 37085-10-18

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את התביעה שהגישה התובעת נגד המועצה, בדבר השימוש הנטען של האחרונה במשך שנים ארוכות שנים בחלקה הפרטית של הראשונה כמזבלה. התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו בדבר אחריות המועצה לפסולת המצויה בחלקתו, שכן לא עלה בידו לקבוע מתי החלה ההטמנה הנטענת, או מי אכן אחראי לה. הראיות הראו כי הפסולת ככל הנראה עלתה על גדותיה בחלקה סמוכה ששימשה להטמנה, ואחיינו של התובע עצמו – שניהל את החלקה – הודה בבית המשפט כי הפסולת לא הגיעה מהמועצה או מסוכניה. זאת ועוד, טענת התובע כי המועצה אפשרה למשאיות פסולת לעבור בחלקתו סותרת את עדותו של אחיינו. האחרון גם סתר את טענת התובע כי המועצה גרמה לחפירות בצד הדרומי והמערבי של החלקה, והעיד כי הוא עצמו חפר תעלה כדי להרחיק אשפה, אשר מולאו לאחר מכן על ידי גורמים לא ידועים. פסק הדין גם הטיל ספק במהימנותו של העד המומחה מטעם התובעת, שבדו"ח שלו נמצאו אי התאמות בנוגע לשטח הרשום של החלקה, ולא סיפק שרטוטי מדידה או נתונים כלשהם שיגבו את טענותיו לגבי היקף הפסולת. ככלל, ראיות התובע נמצאו בלתי עקביות ובלתי אמינות, מה שהוביל את השופט למסקנה כי הוא לא עמד בסטנדרט ההוכחה הנדרש במשפט אזרחי. משכך, נדחתה התביעה, והתובע חויב לשלם לנתבע הוצאות בסך 2,000 ₪ בתוך 30 יום.