תמ"ש 15057-03-22

תקציר

פסק הדין דן בזכויות ובחובות של מטפלים, קרובי משפחה או אפוטרופסים המנהלים את כספיהם של אנשים מוחלשים או קשישים. הסעיף מצטט בהרחבה מקרים משפטיים וחוקים קודמים, תוך הדגשת חובת הזהירות, ההגינות והנהלת החשבונות התקינה המוגברת שחבים להם המנהלים את כספיהם של אנשים מוחלשים. הוא מדגיש את עקרון תום הלב ואת הקריטריון האובייקטיבי בקביעת תוקפם של הסכמים, במיוחד חוזי מתנה, שבהם הנטל הוא על המקבל להוכיח את יכולתו הנפשית של התורם ואת סופיות חוות דעתו. פסק הדין מתייחס גם לניגודי עניינים ולאחריותם של בעלי משרות אמון, ומציין כי ניצול חולשתם של קשישים אינו חוקי. במקרה הספציפי שלפנינו, השופט מגיע למסקנה כי הנתבעים, שניהלו את כספיה של אישה מבוגרת, לא דאגו להנהלת חשבונות תקינה ולא פעלו בתום לב. השופט קובע כי על הנתבעים להשיב סכום כסף משמעותי לעיזבון, שהופחת רק בסכומים שהושקעו בטיפול בקשישה, שנמצאו סבירים. פירעון זה ניתן למרות טענות הנתבעים כי הכסף היה מתנה, טענה שאינה נתמכת בראיות. בנוסף, השופט מחליט כי הכספים שלא שולמו מפוליסת ביטוח חיים בשילוב חיסכון שייכים למוטב ואינם חלק מהעיזבון. השופט מתיר לפרסם את פסק הדין, תוך הדגשת חשיבות ההגנה על הקשישים ומיצוי הדין עם המטפלים, תוך שהוא מורה לנתבעים לשאת בהוצאות העיזבון.