בש"א 3844/21

תקציר

בית המשפט דחה את הבקשה להארכת המועד להגשת ערעור, שכן המבקשים לא הוכיחו "טעם מיוחד" כנדרש בתקנה 176(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. למרות שהיו ברשותו 60 יום להכין את הערעור, הנימוקים שניתנו נמצאו בלתי מספקים. בית המשפט הדגיש כי טענה בדבר עומס עבודה מופרז אינה נחשבת בדרך כלל כסיבה תקפה להארכה, אלא אם כן היא מבוססת ומפורטת. תקדימים כגון Boyarin v. אברבך וחברה קדישא פתח תקווה נ' לנצר מאשר כי עומס העבודה חייב להיות מתועד כראוי, מה שלא היה המקרה כאן. המבקשים ציינו גם סוגיות הקשורות לעומסי עבודה ביטחוניים מחודש מאי, אך טענות אלה לא נתמכו בתצהיר מפורט, אלא רק בהצהרה כללית. יתר על כן, הגשת הבקשה ברגע האחרון ב-1 ביוני, ימים ספורים לפני המועד האחרון להגשת ערעור ב-3 ביוני, הפעילה לחץ מופרז על בית המשפט, בדומה לעובדה מוגמרת, כפי שהוזכר במקרים דומים כמו שיכון ובינוי נדל"ן בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל. משכך, בית המשפט לא רק דחה את הבקשה אלא אף הורה למבקשים לשלם 500 ₪ כפיצוי על הוצאות המשיב. ההחלטה ניתנה על ידי השופטת שרית עבדיאן ביום 2.6.2021.