ע"א 10225/00

תקציר

פסק הדין הנדון קשור לתביעה שהגישו המערערים לביטול הסכם פשרה מיום 7.4.97, בנוגע למניות שבידי המנוח, שהיה בעלה של המערערת 1 ואביהם של המערערים 2 עד 6. מניותיו של המנוח במשיבה 1 נמכרו למשיבים 1 ו-2, יחד עם מספר אחים נוספים שמכרו אף הם את מניותיהם, אולם המערערים טענו כי הוטעו ואולצו לחתום על ההסכם וביקשו לבטלו לפי סעיפים 15, 17 ו-18 לחוק החוזים. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, והמערערים ערערו על החלטה זו. השופט י' טירקל מבית המשפט העליון בחן בקפידה את טענות המערערים על יסודותיה של עושק לפי סעיף 18 לחוק החוזים, אך לא מצא עילה להתערב בממצאי עובדה של בית המשפט המחוזי או במסקנות הנגזרות מהם. השופט טירקל בחן גם את הטענה כי קיים פער משמעותי בתמורה שקיבלו המערערים לעומת זו שקיבלו האחים האחרים עבור חלקיהם, והגיע למסקנה כי לא היה פער כזה. יתר טענות המערערים, הנוגעות לממצאי עובדה ומהימנות, נדחו אף הן, שכן השופט קבע כי אין זה מתפקידה של ערכאת ערעור להתערב בעניינים אלה אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות, שלא התקיימו במקרה זה. בקשה נוספת של המערערים להגשת ראיות כלכליות נוספות נדחתה אף היא, שכן לא התקיימו התנאים הנדרשים להגשתה. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והמערערים חויבו לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪. השופטות א' ודורנר הסכימו עם פסק הדין.