בש"פ 1965/21

תקציר

בפסק דין זה מתייחס בית המשפט להיקף הגילוי המגיע לנאשם בנוגע לחומר חקירה לפי סעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי. בית המשפט קובע כי הגילוי מוגבל לחומר הרלוונטי ישירות לאישום, למעט חומר שאינו רלוונטי או שאינו חקירתי. כדי לגשת לחומרים מוחרגים כאלה, על הנאשמים לנקוט בהליכים נפרדים המתוארים בסעיפים משפטיים אחרים. בית המשפט מדגיש את חשיבות הרלוונטיות, וקובע כי גילוי סיטונאי אינו מוצדק אם החומרים אינם קשורים ישירות להליכי התיק. פסק הדין בוחן דיון מתמשך בשאלה האם זכאי המערער לחומרים מתיק ישן וסגור (תיק 1000). למרות טענות המערער, בית המשפט מקיים את חזקת התקינות כי המדינה גילתה כראוי חומרים רלוונטיים, שכן אין ראיות המצביעות אחרת. עם זאת, בהכירו בקשר עקיף פוטנציאלי בין התיק הישן לתיק הנוכחי, בית המשפט מחייב את המשיב למסור רשימה של חומרים מהתיק הישן, מה שיאפשר למערער לבקש גילוי נוסף בערוצים משפטיים מוגדרים. פסק הדין דן גם בתקינות ההשחרה או השחרה של חלקים לא רלוונטיים ממסמכי חקירה. תוך הסכמה עם עמדת המשיב בדבר העלמת מידע לא רלוונטי, קובע בית המשפט כי יש לגלות במלואו כל חומר שיכול היה לסייע באופן סביר להגנה, תוך שימת דגש על זכויות הנאשמים למשפט הוגן. הדו"ח מדגיש אמות מידה משפטיות והנחות יסוד הקובעות כי יש להגן או למנוע רק מידע התורם לקבלת החלטות במשפט. ההחלטה מאפשרת שיקול דעת מסוים תוך התוויית תנאים שבהם הגילוי גובר על אינטרסים מתחרים, תוך חיפוש איזון בין הגינות להגנה לבין הגנה על פרטיותם של צדדים אחרים. בסופו של דבר, ערעורו של המערער מתקבל באופן חלקי, כאשר בית המשפט דורש לחשוף חומרים ספציפיים, תוך שמירה על הזכות לטענות חיסיון.